וּצְבִ֤י עֶדְיוֹ֙ לְגָא֣וֹן שָׂמָ֔הוּ וְצַלְמֵ֧י תוֹעֲבֹתָ֛ם שִׁקּוּצֵיהֶ֖ם עָ֣שׂוּ ב֑וֹ עַל־כֵּ֛ן נְתַתִּ֥יו לָהֶ֖ם לְנִדָּֽה׃

וְחֶדְוַת תִּקוּנֵיהּ לִיקַר יְהַבְתֵּיהּ וְאִינוּן צַלְמֵי תוֹעֲבַתְהוֹן שִׁקוּצֵיהוֹן עֲבַדוּ בֵיהּ עַל כֵּן יְהַבְתֵּיהּ לְהוֹן לְבוּסְרָן:

וצבי עדיו. הדר קשוטו אשר שמהו האל בינותם להיות להם לגאון ולתפארת וזהו בה״מ:

וצלמי. ר״ל והם העמידו בה גלולי תועבותם המשוקצים:

נתתיו להם. ר״ל לפניהם נתתיו לנדה כי בעיניהם יראו שתעבתי בו להרחיקו ממנו למסרו ביד האויב:

וצבי. ענין הדר ויופי וכן לצבי ולכבוד (ישעיה ד):

עדיו. מל׳ עדי וקשוט וכן ועדית עדי (לקמן כג):

לגאון. ענין רוממות:

וצבי מבאר איך חטאו ע"י הזהב, שזה היה בשתי ענינים, א. שצבי עדיו של הזהב זאת שמו להם לגאון ותפארת, שכל גאונם היה ע"י צבי עדיו, ע"י חמדת הזהב ועדי עדיים, ב. כי צלמי תועבותם ושקוציהם עשו בו בהזהב שעשו ממנו ע"ז, על כן נתתיו להם לנדה מדה כנגד מדה: