כַּסְפָּ֞ם בַּחוּצ֣וֹת יַשְׁלִ֗יכוּ וּזְהָבָם֮ לְנִדָּ֣ה יִֽהְיֶה֒ כַּסְפָּ֨ם וּזְהָבָ֜ם לֹא־יוּכַ֣ל לְהַצִּילָ֗ם בְּיוֹם֙ עֶבְרַ֣ת יְהֹוָ֔ה נַפְשָׁם֙ לֹ֣א יְשַׂבֵּ֔עוּ וּמֵעֵיהֶ֖ם לֹ֣א יְמַלֵּ֑אוּ כִּֽי־מִכְשׁ֥וֹל עֲוֺנָ֖ם הָיָֽה׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
כַּסְפֵּהוֹן בְּשׁוּקִין יִרְמוֹן וּדְהַבְהוֹן לְבוּסְרָן יְהֵי כַּסְפֵּיהוֹן וּדְהַבְהוֹן לָא יִכּוּל לְשֵׁיזָבוּתְהוֹן בְּיוֹם רוּגְזָא דַייָ נַפְשֵׁיהוֹן לָא יִסְבְּעוּן וּמֵעֵיהוֹן לָא יִמְלוּן אֲרֵי לְתַקְלַת חוֹבִין יְהֵי:
לנדה. לרחוק ולתעוב:
כספם וגו׳. ר״ל למה ישליכו כספם ויתעבו זהבם לפי שלא יוכלו להציל את נפשם ביום בוא עברת ה׳ כי האויב לא יקח כסף וזהב לפדיון נפש:
נפשם לא ישבעו. רצה לומר לא ימצאו לחם לקנות בהם להשביע הנפש ולמלאות המעים:
כי מכשול. כי המכשול הרע הזה היה בעוונם ולא על חנם:
לנדה. לרחוק ולתעוב כנדה והוא מל׳ נדידה והרחקה:
עברת. מל׳ עברה וזעם:
כספם בחוצות ישליכו כי לא יוכלו לשאתו בגולה, וגם זהבם שלא ישליכו אותו לנדה יהיה שמי שימצא אצלו זהב יהרג, ומבאר כי כספם וזהבם לא יוכל להצילם מן האויב, וגם לא יסיר מהם הרעב כי נפשם לא ישבעו על ידו, ואף מעיהם לא ימלאו שהוא פחות מן השביעה, ומבאר הטעם כי מכשול עונם היה שע"י רוב הזהב והכסף נכשלו בעונות כמ"ש וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל:
