וּפָֽלְטוּ֙ פְּלִ֣יטֵיהֶ֔ם וְהָי֣וּ אֶל־הֶהָרִ֗ים כְּיוֹנֵ֧י הַגֵּאָי֛וֹת כֻּלָּ֖ם הֹמ֑וֹת אִ֖ישׁ בַּעֲוֺנֽוֹ׃

וּמְשֵׁיזְבַיָא יִשְׁתֵּיזְבוּן מִנְהוֹן וִיהוֹן עַל טוּרַיָא כְּיוֹנֵי חֵילַיָא כּוּלְהוֹן מְנַהֲמִין גְבַר בְּחוּבֵי נַפְשֵׁיהּ:

ופלטו פליטיהם. הפלטים מהם ימלטו ויהיו פזורים בהרים ויהמו בקול נהי כיונים המתקבצים בעמקים וכולם יהמו:

איש בעונו. כ״א יהמה בעונו ר״ל יתודה לומר עונו הטה אלה:

ופלטו. ענין המלטה:

אל ההרים. בהרים:

הגאיות. מל׳ גיא ועמק:

ופלטו, גם פליטיהם אשר יפלטו הן הם היו על ההרים כיונים המצוים בגאיות ובקעות שאין רגילים בהרים, ועי"כ כולם הומות, שואל מדוע היה זה? משיב איש בעונו שכ"ז היה ע"י עונותיהם: