הַחֶ֣רֶב בַּח֔וּץ וְהַדֶּ֥בֶר וְהָרָעָ֖ב מִבָּ֑יִת אֲשֶׁ֤ר בַּשָּׂדֶה֙ בַּחֶ֣רֶב יָמ֔וּת וַאֲשֶׁ֣ר בָּעִ֔יר רָעָ֥ב וָדֶ֖בֶר יֹאכְלֶֽנּוּ׃

חַרְבָּא מִלְבָרָא וּמוֹתָא וְכַפְנָא מִלְגָיו דִבְחַקְלָא בְּחַרְבָּא יִתְקְטֵיל וְדִי בְקַרְתָּא כַּפְנָא וּמוֹתָא יְשֵׁיצִינֵיהּ:

החרב. חרב האויב תהיה בחוץ לעיר והדבר והרעב יהיו מבפנים בתוך העיר:

אשר בשדה וכו׳. אשר יהיה בשדה וכו׳:

מבית. מבפנים:

יאכלנו. ישחיתנו:

החרב, שואל למה לא ילכו למלחמה, הלא הגם שהחרב בחוץ, הלא גם בבית הדבר והרעב ומה ירויחו בשבתם בית, והלא טובים חללי חרב מחללי רעב, והגם שאשר בשדה בחרב ימות, הלא גם אשר בעיר רעב ודבר יאכלנו וטוב יותר שימותו מות גבורים?: