יְחֶזְקֵאל ה׳ · ו׳

וְאַשְׁנִיאַת יַת דִינִי לִמְחַבְּבֵיהוֹן מִן עַמְמַיָא וְיַת קְיָמִי מִן מְדִינָתָא דִי בְּסֶחֱרָנָהָא אֲרֵי בְּדִינַי קָצוּ וּקְיָמַי לָא הֲלִיכוּ בְהוֹן:

ותמר. והיא לא שלמה כגמולי כי החליפה את משפטי לרשעה ר״ל אני נתתי לה משפטים ישרים והיא הרשיעה לעשות יותר מן העמים ואת חוקותי החליפה לרשעה יותר מן הארצות וכו׳ והוא כפל ענין במ״ש:

בהם. בדרך חוקותי:

ותמר. מל׳ תמורה וחלוף:

ותמר, תחת שהיה הכונה האלהית שהיא תהיה לאור עמים בין במשפטים בין אדם לחברו בין בחקים בדברי עבודה למקום, שעז"א בתוך הגוים שמתיה, היה בהפך, כי המירה את המשפטים לרשעה יתר מן הגוים, כי הגוים היה להם משפטים שכליים שיסדו להם חכמיהם, והגם שהנימוסים האנושיים אינם מספיקים, בכ"ז אינם סותרים תמיד אל היושר, רק שנלוזים מן המשפט האלהי, אבל הם שהיה להם משפטים אלהיים ומאסו בהם עשו תמיד הפך המשפט האלהי שהוא הקצה ההפך מן הטוב, וכן בחקים שבין אדם למקום עשו הפך החקים האלהיים, ותחת שהאומות לא הפכו דברי אלהים כי לא ידעו מהם, והגם שחקיהם לא טובים לא יסדו אותם בכונה שיהיה הפך הטוב ולא סרו במזיד ובשאט נפש, (והגוים שלא היה להם מלכות מיוחדת היה להם משפטים גרועים מן הארצות שהיה להם מלך במשפט יעמיד ארץ, וישראל היו גרועים עוד יותר מהם, והארצות הרחוקים מא"י היו להם חקים משונים יותר ושל ישראל גרועים מהם):