וּמֵהֶם֙ ע֣וֹד תִּקָּ֔ח וְהִשְׁלַכְתָּ֤ אוֹתָם֙ אֶל־תּ֣וֹךְ הָאֵ֔שׁ וְשָׂרַפְתָּ֥ אֹתָ֖ם בָּאֵ֑שׁ מִמֶּ֥נּוּ תֵֽצֵא־אֵ֖שׁ אֶל־כׇּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}

וּמִנְהוֹן עוֹד תִּסַב וְתַרְמֵי יַתְהוֹן לְגוֹ נוּרָא וְתוֹקִיד יַתְהוֹן בְּנוּרָא בְּכֵן תִּפּוֹק אֶשְׁתָּא עַל כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל:

ומהם. מהקשורים בכנפיך תקח עוד ותשליכם אל תוך האש אשר בתוך העיר החקוקה ושם תשרפם והוא לסימן שרבים מיושבי ירושלים ימותו ברעב ובדבר בעת יצור עליה טיטוס והרומיים הקדמוניים:

ממני תצא אש. מלהבת האש הזה תלהט אל כל בית ישראל ר״ל מגלות בית שני יתפזרו בכל הארצות במקום יושבי אנשי הגולה הראשונה ובעון אנשי גולה השניה ילקו גם המה בחרב וברעב ובדבר:

ומהם עוד תקח כי מהם נהרגו רבים ע"י ישמעאל בן נתניה, ממנו תצא אש כי עי"ז הלכו למצרים ושם לא נשאר מהם פליטה כמ"ש ירמיה (סי' מ"ב):