לָכֵ֣ן חַי־אָ֗נִי נְאֻם֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ אִם־לֹ֗א יַ֚עַן אֶת־מִקְדָּשִׁ֣י טִמֵּ֔את בְּכׇל־שִׁקּוּצַ֖יִךְ וּבְכׇל־תּוֹעֲבֹתָ֑יִךְ וְגַם־אֲנִ֤י אֶגְרַע֙ וְלֹא־תָח֣וֹס עֵינִ֔י וְגַם־אֲנִ֖י לֹ֥א אֶחְמֽוֹל׃

בְּכֵן קַיָים אֲנָא אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים אִם לָא חֲלַף דְמָקְדְשֵׁי סָאֵבְתְּ בְּכָל שִׁקוּצָיִךְ וּבְכָל תּוֹעֲבָתָיִךְ וְאַף אֲנָא אֶקְטוֹף תְּקוֹף דַרְעִיךְ וְלָא יָחוּס מֵימְרִי וְאַף אֲנָא לָא אֲרַחֵם:

לכן. בעבור תועבותיך הריני נשבע חי אני וגו׳ וכפל השבועה לומר אם לא בעבור שטמאת את מקדשי בכל שקוציך כי מנשה שם בבית פסל האשרה וגם טמאת ביתר תועבותיך שעשית שם:

וגם אני אגרע. כמו שגרעת את כבודי בשומך פסל האשרה בפני כן גם אני אגרע לחסר אותך ולא תחוס עיני עליך:

וגם אני לא אחמול. כמו שלא חמלת על בניך ושחטתם לעבודת כוכבים כן גם אני לא אחמול עליך:

אם לא. הוא ענין לשון שבועה כאדם האומר אם לא כן הוא יהיה כזאת וכזאת וגזם ולא אמר וכן אם לא בתים רבים (ישעיהו ה׳:ט׳):

שקוציך. מל׳ שקץ ותעוב ועל העכו״ם יאמר:

אגרע. מל׳ גרעון וחסרון:

תחוס. מל׳ חס וחמלה:

לכן עוד הוסיף בשלש עונשים אלה להגדיל אותם וזה במה שה' גזר גז"ד בשבועה וז"ש חי אני נאום ה', וזה בעבור שטמאו המקדש, וז"ש יען את מקדשי טמאת בכל שקוציך שהעמידו גלולים בהיכל, ובכל תועבותיך יתר תועבות שחשב לקמן (ס' כ' פ' י"א), לכן גם אני אגרע חוץ ממה שיגרע בך הרעב והאויב גם אני אוסיף לגרע אותך ולא תחוס עיני: