יְחֶזְקֵאל מ״ז · י״ד

וְתַחְסְנוּן יָתָהּ גְבַר כַּאֲחוֹהִי דִי קַיְמֵית בְּמֵימְרִי לְמִתְּנָהּ לַאֲבָהַתְכוֹן וְתִתְפְּלֵיג אַרְעָא הָדָא לְכוֹן בְּאַחֲסָנָא:

איש כאחיו. שבט אחד כחבירו לא כחלוקה הראשונה שבימי יהושע שלקחו איש לפי פקודיו:

אשר נשאתי את ידי. להרימה למעלה דרך שבועה לתת את הארץ ההיא לאבותיכם וכאומר לא יתלוננו כשיגרע נחלת שבט מהשבטים ממה שנחלו בראשונה כי הנה לא נשבעתי לתת אח הארץ לאותם שנחלוה בראשונה אבל נשבעתי לתת לאבותיכם ולכל השבטים יש יחס אחד עם האבות זה כזה והארץ הזאת נפלה לכם בנחלה לרשת מן האבות ויד כולם שוה בה:

ונפלה. זה הלשון יאמר על הירושה וכן למטה והיה תפילו ובדרז״ל ביום אתה מפיל נחלות (ב״ב קי״ג):

ונחלתם אותה איש כאחיו, לדעת הספרי לקחו כל השבטים רצועות שוות ברוחב, כ"א ע"ה מיל ברוחב, וכן פרש"י שלא כראשונה שהיו איש לפי פקודיו ובכ"ז אבאר שרק ברוחב היה החלק שוה, אבל בארך יקחו נחלה בלי מצרים וכל שבט שיתרבה יאריך נחלתו במזרח ובמערב אשר נשאתי, ר"ל וזה יהיה בזכות שבועתי להאבות, וכבר הבטיח לאברהם קיני וקניזי וקדמוני וליעקב נחלה בלי מצרים: