וַחֲמִשָּׁ֨ה וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֙לֶף֙ אֹ֔רֶךְ וַעֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים רֹ֑חַב (יהיה) [וְֽהָיָ֡ה] לַלְוִיִּם֩ מְשָׁרְתֵ֨י הַבַּ֧יִת לָהֶ֛ם לַאֲחֻזָּ֖ה עֶשְׂרִ֥ים לְשָׁכֹֽת׃

וְעַסְרִין וְחַמְשָׁא אַלְפִין אוּרְכָּא וְעַסְרָא אַלְפִין פּוּתְיָא וִיהֵי לְלֵיוָאֵי מְשַׁמְשֵׁי בֵיתָא לְהוֹן לְאַחֲסָנָא עַסְרִין לִשְׁכָּן:

וחמשה וכו׳. ר״ל וסמוך לו יהיה עוד רצועה חמשה ועשרים אלף וכו׳ וזה יהיה ללוים וכו׳ להיות להם לאחוזה:

עשרים לשכות. ר״ל בהרצועה ההיא יעשו עשרים לשכות סמוך לאחוזת הכהנים לשבת בהם הלוים השוערים למען יהיו קרובים אל הבית והשאר יהיה לצרכיהם ולבתיהם:

וחמשה ועשרים אלף ארך שאצל תרומת הכהנים לצד דרום, יהיה ללוים שהם פחותים מן הכהנים, שאינם משרתי ה' רק משרתי הבית וזה כולל גם הכהנים שיהיו אז פסולים לעבודה שנקראו משרתי הבית (כנ"ל מ"ד י"ג) להם לאחזה הם יקחוהו בתורת אחוזה ויוכלו לעשות שם שדות וכרמים אם ירצו, עשרים לשכות, והמקום יתחלק לעשרים חלקים, שבכל חלק יהיה עיר ללוים שבימי קדם היו להם ארבעים ושתים עיר חוץ מערי המקלט, והיו לכהנים וללוים, ואז יהיה ללוים עשרים עיר ויחלקו נחלתם לעשרים גבולים: