וּמִנְחָ֗ה אֵיפָ֥ה לַפָּ֛ר וְאֵיפָ֥ה לָאַ֖יִל יַעֲשֶׂ֑ה וְשֶׁ֖מֶן הִ֥ין לָאֵיפָֽה׃

וּמִנְחָתָא מְכִלְתָּא לְתוֹרָא וּמְכִלְתָּא לְדִכְרָא יַעְבֵּיד וּמִשְׁחָא מְלֵי הִינָא לִמְכִלְתָּא:

ומנחה וכו׳. עם שהתורה אמרה שיעור אחד למנחה ולשמן וחלק בין פר לאיל זהו בדבר הקרבנות שאמרה התורה ואין בכלל הזה קרבנות של המלואים שלעתיד אולם רז״ל דרשו בכל אלה:

הין. שם מדה ובו י״ב לוגין:

ומנחה, וגם המנחה שיביא לחינוך תשתנה מן המנחה הקבועה בתורה, שיהיה איפה בין לפר בין לאיל, וכן השמן ישתנה מצותו להיות הין לאיפה כי כ"ז הוא מצוה לשעה לבעבור החינוך לבד, חוץ מנסכי היום שיעשו כמצותן: