וְשֶׂה־אַחַ֨ת מִן־הַצֹּ֤אן מִן־הַמָּאתַ֙יִם֙ מִמַּשְׁקֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִנְחָ֖ה וּלְעוֹלָ֣ה וְלִשְׁלָמִ֑ים לְכַפֵּ֣ר עֲלֵיהֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃ {פ}

וְאִימַר חַד מִן עֲנָא מִן מָאתָן דַחֲזֵי לְמִסַת מִפַּטְמָא דְיִשְׂרָאֵל לְמִנְחֲתָא וְלַעֲלָתָא וּלְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא לְכַפָּרָא עֲלֵיהוֹן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים:

ושה אחת וגו׳. מן המאתים מי שיהיו לו מאתים צאן יביא שה אחת לקרבן לחנוך הבית:

ממשקה ישראל. ת״י מפטימא דישראל ר״ל מבהמות הטובים והמובחרי׳ שבידם יביאו הקרבנות וכן מסלת היפה יביאו למנחות ורז״ל אמרו מן המותר לישראל וכאומר מן הראוי לסעודת ישראל כי הסעודה נקראת ע״ש המשקה וכן אל המשתה וגו׳ (אסתר ה׳):

ממשקה. ת״י מפטימא ר״ל שמן בעל מוח רב מושקה בלחלוחית וכמ״ש ומוח עצמותיו ישקה (איוב כ״א:כ״ד) ועל המנחה נאמר בדרך השאלה:

ושה אחת מן הצאן, מן המאתים, מן הצאן יגיע לנשיא שה אחת ממאתים צאן, וכן יגיע לו שיעור זה ממשקה ישראל, היינו מיתר משקים שאינם שמן, כמו מן היין והשכר יקח תרומה א' ממאתים, וחז"ל הוציאו מזה שערלה בטלה במאתים, ר"ל שהשיעורים האלה שיקח שהיא א' מששים א' ממאה א' ממאתים, יהיה על שהם שיעורים קטנים ובטלים תמיד, כמו שמצאנו ביטול בששים, ותרומה עולה בא' ומאה, ומזה הוצאיו שה"ה שיש הבטלים במאתים ואמרו ממשקה ישראל מן המותר לישראל כי מה שהנשיא יקח מנות אלה מפרש אח"כ מפני שעליו יהיה מוטל להקריב קרבנות הצבור ונסכיהם, ובודאי יתנו לו משקה ישראל שכשר לנסכים, ומפרש למה יקח מנה מן הצאן ומנה מן התבואה והיין והשמן, וזה יהיה למנחה, מן החטים יקריב מנחות, וכן מן היין והשמן יקריב מנחת נסכים, ומן הצאן יקריב עולה ושלמים, וקרבנות צבור הצריכים לכפר עליהם, כמו שעירי ר"ח ושל מועדות שמכפרים על הצבור, שכל קרבנות הצבור יהיו מוטלים על הנשיא, ולכן כל העם הארץ יהיו אל התרומה הזאת לנשיא, ובזה יהיו כאילו הצבור מביאים אותם בשותפות, אחר שכולם נתנו חלקם, ועי"כ ועל הנשיא יהיה מוטל העולות והמנחה והנסכים של כל השנה התמידים שמביאים לעולה בכל יום יובאו מקופת הנשיא, וכן בחגים ור"ח ושבתות שמביאים עוד קרבנות מוספים ושעירי חטאת וכבשי עצרת שהם שלמי צבור, יעשה הנשיא מכיסו את העולה וכו', ויצאו בו הצבור אחר שכולם הששתפו בו: