וְחֹ֨ק הַשֶּׁ֜מֶן הַבַּ֣ת הַשֶּׁ֗מֶן מַעְשַׂ֤ר הַבַּת֙ מִן־הַכֹּ֔ר עֲשֶׂ֥רֶת הַבַּתִּ֖ים חֹ֑מֶר כִּֽי־עֲשֶׂ֥רֶת הַבַּתִּ֖ים חֹֽמֶר׃

וְדַחֲזֵי לְמִסַב מִן מִשְׁחָא בִּמְכִלְתָּא רַטִיבָא מֵעִישׂוּרָא בֵיתָא מִן כּוֹרָא חַד מִן עַסְרָא הַוְיָא בֵיתָא בְּכּוֹרָא אֲרֵי עֲסַר בַּתִּין כּוֹרָא:

וחק השמן. ר״ל משפט מעשר השמן:

הבת השמן. ר״ל הבת הוא מדת השמן ויתנו את הבת מעשר מן הכור והוא החמר וזהו לפי שעשרת בתים היא חמר א״כ הבת הוא חלק מעשר בחמר:

כי עשרת הבתים חמר. ר״ל כי גם היום המדה כך היא עשרת בתים המה מדת החמר וכן יהיה לעתיד:

הכור. כן נקרא החומר וכן כורים עשרים אלף (דה״ב ב׳):

וחק השמן, מן השמן יקח אחד ממאה, והוא בת הבת, ר"ל שהבת הוא מעשר הכור (והכור הוא החומר) וזה הבת הגדולה (שהמליצה באה ממה שהבת נוטלת עישור נכסים, וכן בת זו היא מעשר הכור) והבת הגדולה מולדת בת קטנה שהיא מעשר מן הבת הגדולה והיא מעשר מן המעשר מן האם שהיא החומר או הכור כאילו היא בת הבת, וז"ש הבת השמן מעשר הבת מן הכור שיקח שמן הבת הקטנה, שהיא מעשר של הבת הבאה מן הכור, שהיא הבת הגדולה, אשר עשרת הבתים הם חומר, ר"ל עשרה הבתים הגדול, מבת הזה יקח בת שלה, שהיא בת הבת, שהיא א' ממאה: