הָאֵיפָ֣ה וְהַבַּ֗ת תֹּ֤כֶן אֶחָד֙ יִֽהְיֶ֔ה לָשֵׂ֕את מַעְשַׂ֥ר הַחֹ֖מֶר הַבָּ֑ת וַעֲשִׂירִ֤ת הַחֹ֙מֶר֙ הָאֵיפָ֔ה אֶל־הַחֹ֖מֶר יִהְיֶ֥ה מַתְכֻּנְתּֽוֹ׃

מְכִלְתָּא וּבֵיתָא טִקוּס חַד יְהֵי לְכוֹן סְכוֹם תְּלַת סָאִין לְמִסַב מַעֲשַׂר כּוֹרָא בִּמְכִלְתָּא רַטִיבָא בֵּיתָא וַעֲשַׂר כּוֹרָא יַבִּישָׁא מְכִלְתָּא מִן כּוֹרָא יְהֵי טְקוּסֵיהּ:

תוכן אחד יהיה. ר״ל חשבון זו כחשבון זו האיפה עשירית החומר במדת היבש ובת במדת הלח:

לשאת. לקחת את הבת מעשר מחומר בלח ואת האיפה מעשר מחומר ביבש ר״ל שיהא בהם שעור חשבון זה לא פחות ולא יותר:

אל החמר וגו׳. ר״ל לפי מדת החומר יהיה החשבון של כל אחד מהמדות האלה אם יוסיפו בחומר יוסיפו גם בהם לפי הערך וכן אם יפחתו מה:

תוכן. ענין חשבון כמו ותוכן לבנים תתנו (שמות ה׳:י״ח):

לשאת. לקחת כמו ובתים ונשאו (מיכה ב׳):

החומר. מדה של שלשים סאים וכן וחומר שעורים (הושע ג׳):

מתכונתו. חשבונו:

האיפה והבת, החומר הוא שלשים סאין בין ביבש בין בלח, וזה יהיה קבוע מן המלך ועפ"ז יקבע גם את המדה הקטנה שלוקחים בה מעשר מנת המלך שלא יגדיל אותה יותר להונות את העם, רק יהיה להם תוכן אחד לענין לשאת מעשר, שיהיה תמיד מעשר של החמר הבת במדת לח, ועשירית החמר יהיה האיפה במדת היבש, ויהיה תמיד מתכנתו כפי החמר, שיהיה תמיד מעשר של החומר, ואם יקטינו את החומר יקטין ג"כ את האיפה והבת: