וְאֶל־מֵ֣ת אָדָ֔ם לֹ֥א יָב֖וֹא לְטׇמְאָ֑ה כִּ֣י אִם־לְאָ֡ב וּ֠לְאֵ֠ם וּלְבֵ֨ן וּלְבַ֜ת לְאָ֗ח וּלְאָח֛וֹת אֲשֶֽׁר־לֹא־הָיְתָ֥ה לְאִ֖ישׁ יִטַּמָּֽאוּ׃

וְעַל מֵיתָא דֶאֱנָשָׁא לָא יֵעוֹל לְאִסְתָּאָבָא אֱלָהֵין לְאָב וּלְאֵם וּלְבָר וְלִבְרַת לְאָח וְלַאֲחָת דְלָא הֲוַת לִגְבַר יִסְתַּאֲבוּן:

לטמאה. לטמא את עצמו:

אשר לא היתה לאיש. למשכב:

ואל מת אדם וכו' כי אם לאב ולאם, שהגם שיקבלו ע"ע זהירות יתירה ככהן גדול, בכ"ז יטמאו לקרובים כי טומאת קרובים מצוה, וכל החומרות הנ"ל אין בהם ביטול מצוה: