יְחֶזְקֵאל מ״ב · י״ד

בְּמֵיעַלְהוֹן כַּהֲנַיָא וְלָא יִפְקוּן מִקוּדְשָׁא לְדַרְתָּא בְרַיְתָא וְתַמָן יֵיחֲתוּן לְבוּשֵׁיהוֹן דִישַׁמְשׁוּן בְּהוֹן אֲרֵי קוּדְשָׁא אִינוּן וְיִלְבְּשׁוּן לְבוּשִׁין אוֹחֲרָנִין וְיִתְעַרְבוּן עִם עַמָא:

בבואם הכהנים. כאשר יבואו הכהנים לאכול קדשים בהלשכות מלובשים בגדי כהונה:

ולא יצאו. מהקודש בבגדי כהונה אל החצר החיצונה היא עזרת ישראל שהיא חיצונה לעזרת כהנים:

ושם. אבל שם בהלשכות יניחו בגדי הכהונה אשר עבדו בהן את העבודה וכמו שנאמר יפשטו את בגדיהם וכו׳ והניחו אותם בלשכות הקודש (לק׳ מד):

כי קדש הנה. ואין ראוי לגעת בהן אל בגדי חול וכשיבואו עמהן לעזרת אנשים פן יגעו בהן בבגדי חול מה שהעם מלובשין בהן:

בגדים אחרים. ר״ל בגדי חול:

וקרבו. ואז יכולים לגעת בהן אל הבגדים אשר לעם ויכולים לבוא לעזרת אנשים:

ולא יצאו. הוי״ו יתירה:

ושם. הוי״ו היא במקום אבל:

ישרתו. ענין עבודה:

בבאם, וכן ישמשו הלשכות האלה לענין ביאת הכהנים וצאתם, ומפרש כדי שלא יצאו תיכף מן הקדש שהוא החצר הפנימית אל החצר החיצונה, לכן עשו הלשכות אמצעי ביניהם ששם יניחו בגדיהם וילבשו בגדי חול ויקרבו אל המקומות המיוחדים להעם, דהיינו חוץ ממקום המקודש, ומובן שכן בבואם ילבשו שם את הבגדים שהניחו שם בצאתם: