וַיָּ֨מׇד אֶת־הֶחָצֵ֜ר אֹ֣רֶךְ ׀ מֵאָ֣ה אַמָּ֗ה וְרֹ֛חַב מֵאָ֥ה אַמָּ֖ה מְרֻבָּ֑עַת וְהַמִּזְבֵּ֖חַ לִפְנֵ֥י הַבָּֽיִת׃

וּמְשַׁח יַת דַרְתָּא אוּרְכָּא מְאָה אַמִין וּפוּתְיָא מְאָה אַמִין מְרֻבַּע וּמַדְבְּחָא דִי קֳדָם בֵּיתָא:

את החצר. את חלל חצר הפנימי:

והמזבח לפני הבית. המזבח עמד בחלל החצר ההיא לפני הבית מכוון מול ההיכל וכתליו וכמ״ש בקונ׳ בנין הבית:

מרובעת. מלשון רבוע:

הבית. כן יקרא ההיכל כי היה מקורה כעין בית ולא כן החצירות:

וימד את החצר, החצר הפנימי שהיא עזרת ישראל היתה בחללה מאה על מאה מרובעת, והמזבח לפני הבית היינו לפני אולם ההיכל, ופשטות הלשון מורה כדברי ר' יהודה שאמר שהמזבח ממוצע באמצע העזרה עשר אמות כנגד פתחו של היכל י"א אמה לצפון וי"א אמה לדרום נמצא המזבח מכוון כנגד היכל וכותליו, ולמ"ד שהיו בצפון או בדרום, הלשון לאו דוקא ומ"מ נראה דלכ"ע היה באמצע בין מזרח למערב, כמו שהיה בבית שני ששם היה רוחב העזרה רק ע"ו אמה, ועמד המזבח באמצע והיה כ"ב אמה ממנו למזרח וכ"ב אמה בין האולם ולמזבח ובבנין זה יהיה ל"ד אמה מן המזבח לאולם ול"ד אמה ממנו ולמזרח, י"ז אמה עזרת כהנים וי"ז אמה עזרת ישראל (כנ"ל פסוק מ"ה), והגם שחסר בבית זה דריסת רגלי ישראל וכהנים לארכם ששם היו קל"ה אמה, לעומת זה היה ברחבם עודף שש אמה במשך מאה לכ"א ויהיה המקום מרווח יותר ממה שהיה בבית שני, דוק ותשכח: