וְיִפְקוּן יַתְבֵי קִרְוֵי אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל וִיהוֹן שַׁגְרִין וּמִסְתּוֹבָרִין בְּמָנֵי זְיָנֵי בַעֲגָלִין וּתְרֵיסִין בְּקַשְׁתָּן וּבְגִירְרִין וּבְעָאֵי מוּרְנִין וְרוֹמְחִין וְיַדְלְקוּן בְּהוֹן נוּרָא שְׁבַע שְׁנִין:
בנשק וגו׳. ר״ל בידות הכלים ההם שהם של עץ:
ובמקל יד. הוא כלונס ארוך ובראשו כעין מחט ברזל ובו הורגים אנשים בזריקה:
שבע שנים. כי יהיו רבים מאד:
ובערו והשיקו. מל׳ הבערה והיסק וכפל הדבר במ״ש:
בנשק. כלי זיין כמו נשק בית היער (שם כב):
וברומח. חנית:
ויצאו יושבי ערי ישראל, שלא יצאו עד עתה למלחמה יצאו אל השלל, ואז יקחו כלי הנשק לבער בם אש, כי לא יצטרכו מעתה לכלי נשק אחר שה' נלחם להם, ולא יוכלו להשתמש בם רק להבעיר בעציהם ובערו והשיקו, בין מה שיבערו לחמם, בין מה שישיקו התנורים לאפות, יהיה בנשק ומגן וצנה וכו' עד שכל מיני כלי זיין יתבטלו אז, (כמ"ש (ישעיהו ב׳:ד׳) לא ישא גוי אל גוי חרב, וכתתתו חרבותיהם לאתים), ויהיו רבים כ"כ עד שיספיקו להבעיר בהם שבע שנים, הגם כי שלא ישאו עצים מן השדה, כדרך שבמקום שאין יער מלקטים עצים של קוצים כסוחים המפוזרים בשדה, וגם במקום שיש יערות והעצים מצויים לא יחטבו מן היערים, כי אסיפות כלי הנשק יהיה קל יותר מרוב רבויים, ולא תאמר הלא קל להם יותר לחטוב מן היערים הסמוכים להם, אומר ושללו את שולליהם אחר שבל"ז יצאו לשם לשלול ולבוז יקחו עמהם גם כלי הנשק הנשאר בשלל ומן הברזל שעליהם יעשו כלים, והעצים יבערו:
