יְחֶזְקֵאל ל״ט · כ״ה

בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים כְּעַן אֲתֵיב יַת גָלוּת יַעֲקֹב וְאֶרְחַם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶתְפְּרַע פּוּרְעֲנוּת גְבוּרְתִּי מִן עַמְמַיָא עַל דְאָחִילוּ יַת שְׁמָא דְקוּדְשִׁי:

לכן. הואיל וכבר קבלו הגמול לכן כה אמר וכו׳:

את שבות. את בני השבי של יעקב:

וקנאתי. אנקום נקמת שם קדשי אשר חללוהו הכשדים באמרם שיד ה׳ קצרה:

שבות. מל׳ שבי הגולה:

וקנאתי. ענין נקמה כמו בקנאו את קנאתי (שם כה):

לכן כה אמר ה', נגד הגלות עתה אשיב שבות יעקב, ונגד הצרות שסבלו בעת הגלות ורחמתי את בית ישראל, ויעקב הם עשרת השבטים הם רק נדחים ולא סבלו שמדות וא"צ רק השבה, וישראל הם שבט יהודה ובנימין שסבלו תלאות רבים הם צריכים רחמים, ונגד שהיה חילול השם וקנאתי לשם קדשי: