לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה אֲנִ֖י נָשָׂ֣אתִי אֶת־יָדִ֑י אִם־לֹ֤א הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר לָכֶ֣ם מִסָּבִ֔יב הֵ֖מָּה כְּלִמָּתָ֥ם יִשָּֽׂאוּ׃

בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים אֲנָא קַיְמֵית בְּמֵימְרִי אִם לָא עַמְמַיָא דִי בָזוּ יַתְכוֹן מִסְחוֹר סְחוֹר אִינוּן אִתְכְּנָעוּתְהוֹן יְקַבְּלוּן:

אני נשאתי את ידי. כן היא דרך שבועה וכמ״ש וגם אני נשאתי ידי להם (לעיל כ):

אם לא. הוא ענין שבועה:

כלימתם. הכלימה הראויה להם יסבלו הם:

לכן כה אמר ה' אני נשאתי את ידי, בגז"ד שיש בו שבועה, שכל הגוים הסביב המה כלמתם ישאו שנבוכדנצר החריב את כולם: