יַ֣עַן אֲ֠מׇרְךָ֠ אֶת־שְׁנֵ֨י הַגּוֹיִ֜ם וְאֶת־שְׁתֵּ֧י הָאֲרָצ֛וֹת לִ֥י תִהְיֶ֖ינָה וִֽירַשְׁנ֑וּהָ וַיהֹוָ֖ה שָׁ֥ם הָיָֽה׃ {ס}

חֲלַף דַאֲמַרְתְּ יַת תְּרֵין עַמְמִין וְיַת מְדִינָן דִילִי אִינוּן וְאֵירְתִינּוּן וְקָדָם יְיָ גַלְיָן מַחְשְׁבַת לִבָּא:

יען. בעבור שאמרת את שתי הגוים וכו׳ הם יהודה וישראל וארצותם הנה מעתה תהיינה לי ואנחנו נירש אותן עד עולם:

וה׳ שם היה. כאומר אבל לא כן יהיה כי ה׳ היה שם ר״ל מקום מקדש והיה שם ואיך אם כן יעזבנו בידך:

יען אמרך שאח"כ בימי הגלות רצית שישראל יהיו משועבדים תחתיך לעולם וא"י יהיה שלך עד שאמרת את שני הגוים שהם יהודה ועשרת השבטים ושני ארצותיהם לי תהיינה וירשנוה, וה' שם היה ואתה אומר שתירש גם את ה' אשר שם היה, כי אתה אומר שאדום נכנס תחת ישראל, שישראל חללו את ה', ואתם הגוי אשר בחר ה', (ואמר נגד מ"ש את שני הגוים) לכן חי אני ועשיתי כאפך שעי"ז עשית לישראל רעות רבות בימי הגלות ע"י אף וקנאה כאילו קנאת קנאת אלהים וזה עשית משנאתיך ונודעתי בם שאז כאשר אשפטך אודיע שהם עמי ואנכי אלהיהם ויודע האמונה האמתית: