וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם בְּנֵ֣י עַמְּךָ֗ הַנִּדְבָּרִ֤ים בְּךָ֙ אֵ֣צֶל הַקִּיר֔וֹת וּבְפִתְחֵ֖י הַבָּתִּ֑ים וְדִבֶּר־חַ֣ד אֶת־אַחַ֗ד אִ֤ישׁ אֶת־אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר בֹּאוּ־נָ֣א וְשִׁמְע֔וּ מָ֣ה הַדָּבָ֔ר הַיּוֹצֵ֖א מֵאֵ֥ת יְהֹוָֽה׃

וְאַתְּ בַּר אָדָם בְּנֵי עַמָךְ דְדָנָן בָּךְ בִּסְטַר כָּתְלַיָא וּבְתַרְעֵי בָתַּיָא וִימַלֵיל חַד עִם חַד גְבַר יַת אֲחוּהִי לְמֵימָר אֱתוּ דִנְפַק מִן קֳדָם יְיָ:

הנדברים בך. ר״ל דברי ליצנות ולעג:

אצל הקירות. כן דרך המספרים דבר סתר לעמוד סמוך אל הקירות מקום שאין אנשים עוברים בו לעמוד בפתח הבתים כי יבוא האחד בפתח חבירו והוא יוצא אליו אל הפתח ושמה מספרים דברים נסתרים:

איש את אחיו. ר״ל מגלים מסתורים זה לזה כאחים אהובים:

בואו נא. דרך לעג יאמרו בואו עתה ושמעו מפי הנביא מהו הדבר היוצא מאת ה׳:

הקירות. מל׳ קיר וכותל:

חד. אחד ונפלה האל״ף לקצר וכן הוא בלשון ארמי:

נא. עתה:

בני עמך הנדברים בך, אחר שנפתח פי הנביא והתחיל להוכיח את העם כמ"ש ויפתח פי ולא נאלמתי עוד, התחילו לדבר רע על הנביא בסתר איש בחדרי משכיתו, ובכ"ז בגלוי עשו את עצמם כאילו יראים את ה' והולכים לשמוע תוכחת הנביא, וז"ש הנדברים בך אצל הקירות ובפתחי הבתים, שאצל הקירות של חצר ביתם, ועד פתח הבית, ששם אין יושבים רק משפחת הבית, היו נדברים בך לגנאי, (שכל לשון דיבור שאחריו ב' הוא לגנאי, ובכ"ז ודבר חד את אחד כשמדבר לאיש זר אחד אל אחד מיוחד מן העם, ואף איש את אחיו, יאמר באו נא ושמעו מה הדבר היוצא מאת ה' עשו א"ע כמאמינים בדבר ה' וכרודפים לדעת את ה' ואת דבריו ע"י נביאו: (לא) ויבואו אליך, בכל זאת לא יפחדו מדבריך כפוחדים אל ה' ואל דבריו, וזה בשתי פנים לפעמים כשהנביא מקבץ את העם להטיף להם ולהוכיחם, יבואו אליך כמבוא עם מתקבצים עם כלל הצבור, וישבו לפניך עמי ישבו כאילו הם השומעים בקולי, ובכ"ז ואותם לא יעשו, כי תחת שראוי להם לספר בפיהם המוסר והתוכחה, הם עושים בפיהם עגבים וליצנות, ותחת שראוי שיחרדו בלבבם מפחד ה' אחרי בצעם לבם הולך בענין שפיהם ולבבם רחוק מה' ואיך יבואו לידי מעשה, וכמ"ש בפיך ובלבבך לעשותו: