יְחֶזְקֵאל ל״ב · כ״ג

דְאִתְמְסָרוּ לִקְבוּרָא בִּסְיָפֵי גוֹב בֵּית אַבְדָנָא וַהֲוַת מַשִׁרְיָתְהוֹן סָחֲרָנוּתְהוֹן קְבוּרָתְהוֹן כּוּלְהוֹן קְטִילַיָא דְאִתְקְטִילוּ בְּחַרְבָּא דְאִתְמְסִירוּ לִתְּבַר עַל דְשַׁלִיטוּ בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל:

אשר נתנו וגו׳. ר״ל אשר בעבור זה שיהיו חללי חרב לכן נתנו קברותיהם בסוף עמק הבור כי כן הדרך לקבור חללי חרב מלחמה לעשות חפירה גדולה ועמוקה ומשליכים את כולם לתחתית הבור משא״כ איש יחידי המת על מטתו שהדרך הוא לקברו ממעל ולא בעומק רב ובזה יפרש אמריו לומר איך יהיה מהאפשר שיהיו כולם סביבות מצרים הלא רבים ימותו במלחמה ואיך יהיו כולם סמוכים למצרים ואמר לפי שיהיו כולם מתי חרב ולא ירבו קברים:

ויהי קהלה. ר״ל לכן יהיה כל קהלה סביבות קבורתם של מצרים כי כולם יהיו חללים הנופלים בחרב ולא מת מי על מטתו ולכן לא ירבו קברים:

אשר נתנו חתית. ר״ל וזה יבוא להם בגמול שנתנו שבר ומחיתה רבה בא״י הקרויה ארץ חיים (ע״ש שבה יחיו המתים בזמן התחיה) וזהו כי אשור גלה עשרת השבטים ולכן יקבלו גמולם משלם:

בירכתי. ענין סוף ואחרית כמו ולירכתי המשכן ימה (שמות כ״ו):

חתית. ענין שבר כמו חתתה קשתותם (ירמיה נא):

אשר נתנו כבר מקדם נתן קברות אשור והקברות הם עתה בירכתי בור כי הם קברות קדומים שנפלו סביב לירושלים בימי חזקיה, ועתה ויהי קהלה סביבות קבורתה של מצרים, ר"ל שנקהלו לנקום נקמת מצרים והם כלם חללים נפלים בחרב מפני אשר נתנו חתית בארץ חיים מפני שהגלו את עשרת השבטים והרעו תמיד לישראל לכן בא העת להענישם במקום הרשע שמה המשפט: