וַיְּיִ֣ף בְּגׇדְל֔וֹ בְּאֹ֖רֶךְ דָּלִיּוֹתָ֑יו כִּֽי־הָיָ֥ה שׇׁרְשׁ֖וֹ אֶל־מַ֥יִם רַבִּֽים׃

וְאִתְנְצַח בְּסוּמְכְוָתֵיהּ בִּסְגֵי גִבָּרוֹהִי אֲרֵי הֲוַת אֵימְתֵיהּ עַל עַמְמִין סַגִיאִין:

וייף בגדלו. יפה היה בגדלו עם אורך דליותיו כי אילן גדול נחשב לו ליופי אורך הדליות ולא זה בזולת זה:

כי היה שרשו. ר״ל וכל זה באה בעבור שהיה שרשו סמוך אל מים רבים ר״ל רמה ממשלתו וממשלת שריו בעבור מרבית השפע:

וייף. מל׳ יופי:

באורך. עם אורך ובא הבי״ת במקום עם וכן הרק אך במשה (במדבר יב):

דליותיו. הענפים הרמים וכן לפנות דליותיו (לעיל וז):

וייף בגדלו ר"ל הגם שהאילן כשנגדל יותר ומוציא דליות ארוכים שהם ענפם המודלים ומתרומם יותר מגבולם אינו יפה, כי לרוב נכמשים הדליות ועליהם נופלים וכן הם מכחישים גוף האילן, וע"כ מזמרים הדליות וחותכים אותם, אבל הוא נעשה יפה באורך דליותיו, כי אעפ"כ גדל גם האילן, יען שהיה שרשו על מים רבים, ר"ל שהגם שמלך חלוש כשיארך מלכותו למרחוק לא יעמוד, כי צריך להוציא חיילותיו לחוץ ואינו בטוח ממרד בפנים, אבל הוא מרוב תקפו גם שהתפשט למרחבי ארץ, היה מושרש וחזק במדינתו: