לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה הִנְנִ֥י נֹתֵ֛ן לִנְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֖ל אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְנָשָׂ֨א הֲמֹנָ֜הּ וְשָׁלַ֤ל שְׁלָלָהּ֙ וּבָזַ֣ז בִּזָּ֔הּ וְהָיְתָ֥ה שָׂכָ֖ר לְחֵילֽוֹ׃

בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים הָא אֲנָא יָהֵיב לִנְבוּכַדְרֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל יַת אַרְעָא דְמִצְרָיִם וְיִשְׁבֵּי אִתְרְגוּשְׁתָּהּ וְיִבּוֹז בִּזָהּ וְיַעְדֵי עֲדָאָהּ וּתְהֵי אֲגַר לְמַשִׁרְיָתֵיהּ:

ונשא המונה. יקח המון עמם בשבי וכו׳ וזה יהיה לשכר על עבודת צור:

ונשא. ענין לקיחה:

המונה. מרבית עמה:

לכן יתן לו את ארץ מצרים, ונשא המונה לעבדים ולשפחות, ושלל שללה, וזה יהיה שכר החיל כי את כל הרכוש יתן מתנה להחיל: