לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה הִנְנִ֨י נוֹטֶ֤ה יָדִי֙ עַל־פְּלִשְׁתִּ֔ים וְהִכְרַתִּ֖י אֶת־כְּרֵתִ֑ים וְהַ֣אֲבַדְתִּ֔י אֶת־שְׁאֵרִ֖ית ח֥וֹף הַיָּֽם׃

בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים הָא אֲנָא מְרִים יַת מְחַת גְבוּרְתִּי עַל פְּלִשְׁתָּאֵי וֶאֱשֵׁיצֵי יַת עַמָא דְחַיָבִין לְאִשְׁתֵּיצָאָה וְאוֹבִיד יַת שְׁאַר סְפַר יַמָא:

נוטה ידי. להכות בם:

את כרתים. שם משפחה גדולה מפלשתים וכן גוי כרתים (צפניה ב׳:ה׳) ועל שאמר והכרתי אמר כרתים והוא לשון נופל על לשון:

שארית וגו׳. ר״ל אף שארית לא ישאר מפלשתים היושב על שפת הים:

חוף הים. שפת הים וגבולו:

לכן הנני נוטה ידי פעם אחר פעם כמ"ש בירמיה (סי' מ"ז):