הֵאָנֵ֣ק ׀ דֹּ֗ם מֵתִים֙ אֵ֣בֶל לֹא־תַֽעֲשֶׂ֔ה פְּאֵֽרְךָ֙ חֲב֣וֹשׁ עָלֶ֔יךָ וּנְעָלֶ֖יךָ תָּשִׂ֣ים בְּרַגְלֶ֑יךָ וְלֹ֤א תַעְטֶה֙ עַל־שָׂפָ֔ם וְלֶ֥חֶם אֲנָשִׁ֖ים לֹ֥א תֹאכֵֽל׃

אִידְנַק שְׁתוֹק עַל מֵיתָךְ אֶבְלָא לָא תַעְבֵּיד טוֹטְפָתָךְ יֶהֱוְיָן עֲלָךְ וּמְסַנֵךְ תְּשַׁוֵי בְרִגְלָךְ וְלָא תִתְעַטֵיף עַל שָׂפָם וּלְחֵים אֶבְלִין לָא תֵיכוּל:

האנק דום. מהאנק דום ר״ל שתוק מן האנחה ולא תאנח:

מתים אבל. הוא הפוך אבל מתים ר״ל מנהג האבל שעושים על המתים לא תעשה:

פארך. התקן עליך מגבעות הראש שהוא לפאר ולהדר וכן נאמר פארי המגבעות (שמות ל״ט:כ״ח) ודרך האבל היה להסיר המגבעות ההיא, ורז״ל אמרו שעל התפילין יאמר שהאבל אסור בהן:

ונעליך. לא כדרך האבל שחולץ המנעל:

ולא תעטה. לא כדרך האבל שמעטף ראשו עד שער השפתים:

ולחם אנשים. לא כדרך האבל שמברין אותו סעודה הראשונה משל אחרים:

האנק. ענין אנחה כמו אנקת אסיר (תהלים קב):

דום. ענין שתיקה כמו וידום אהרן (ויקרא י):

חבוש. כן יקרא התקון בראש והקשירה וכן וחבשת להם מגבעות (שמות כה):

תעטה. ענין עטיפה כמו ועל שפם יעטה (ויקרא י״ג:מ״ה):

שפם. הוא שער השפתים:

האנק דם האנקה תהיה בדממה שלא ישמע אדם, מתים אבל ר"ל אבל של מתים, לא תעשה וצוהו שילך עם מגבעת הראש ולא יעטוף כדרך האבלים, וכן שיניח התפילין הנקראים פאר, וכן שלא יחלוץ מנעלים, ולא יעטה על שפם ולא יאכל סעודת הבראה בענין שלא ינהג שום אבילות: