בֶּן־אָדָ֕ם הִנְנִ֨י לֹקֵ֧חַ מִמְּךָ֛ אֶת־מַחְמַ֥ד עֵינֶ֖יךָ בְּמַגֵּפָ֑ה וְלֹ֤א תִסְפֹּד֙ וְלֹ֣א תִבְכֶּ֔ה וְל֥וֹא תָב֖וֹא דִּמְעָתֶֽךָ׃

בַּר אָדָם הָא אֲנָא נָסֵיב מִנָךְ יַת רִגְגָא דְעֵינָךְ בְּמוֹתָא וְלָא תִסְפַּד וְלָא תִבְכֵּי וְלָא תְשַׁגַר דִמְעִין:

את מחמד עיניך. אמר זה על אשתו שהיה הנביא אוהב אותה מאד:

במגפה. ר״ל במיתה פתאומית כדרך המגפה:

ולא תספוד. לא תעשה הספד עליה כדרך שעושים למתים:

ולא תבוא דמעתך. לא תבוא על לחייך דמעת הבכי וכפל הדבר במ״ש:

מחמד. מל׳ חמדה ואהוב:

הנני לקח הודיעו שאשתו תמות במגפה, וצוהו שלא יספד, ואף לא יבכה, ואף שלא יבואו דמעותיו כלל: