וְרָגְמ֨וּ עֲלֵיהֶ֥ן אֶ֙בֶן֙ קָהָ֔ל וּבָרֵ֥א אוֹתְהֶ֖ן בְּחַרְבוֹתָ֑ם בְּנֵיהֶ֤ם וּבְנֽוֹתֵיהֶם֙ יַהֲרֹ֔גוּ וּבָתֵּיהֶ֖ן בָּאֵ֥שׁ יִשְׂרֹֽפוּ׃

וְיִרְגְמוּ יַתְהֶן בְּאַבְנֵי קָלַע מַשִׁרְיָן וְיִבְזְעוּן יַתְהֶן בְּסַיְפֵיהוֹן בְּנֵיהוֹן וּבְנָתְהוֹן יִקְטְלוּן וּבָתֵּיהוֹן יוֹקְדוּן בְּנוּרָא:

ורגמו עליהן אבן קהל. בני הקהל ההוא יגרמו עליהן אבנים:

וברא. הוא יבריא אותן עם חרבותם:

ורגמו. ענין השלכת אבנים כמו באבן ירגמו אותם (ויקרא כ׳:כ״ז):

וברא. ענין כריתה כמו כי יער הוא ובראתו (יהושע י״ז:י״ח):

בחרבותם. מל׳ חרב:

ורגמו, וידונו אותם בד' מיתות ב"ד וחושב סקילה הרג שריפה, וחנק א"צ לחשוב שהיא המיתה האמורה בתורה סתם, והיא הקלה שבכולם, והוא משפט הידוע של כל א"א שזנתה, וא"צ להודיע: