כִּ֣י בֹ֔חַן וּמָ֕ה אִם־גַּם־שֵׁ֥בֶט מֹאֶ֖סֶת לֹ֣א יִֽהְיֶ֑ה נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃ {פ}

אֲרֵי אִתְנַבִּיאוּ עֲלֵיהוֹן נְבִיָא וְלָא תָבוּ וּמָה יְהֵי בְסוֹפֵיהוֹן אֱמַר וְאַף שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה וּבִנְיָמִין מִגְלָא יַגְלוּן וּבְעוֹבְדֵיהוֹן בִּישַׁיָא לָא יִתְקַיְמוּן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים:

כי בוחן. כי החרב ההיא נתחזקה בדבר החדוד והזוהר ולמה נתחזקה כ״כ אם גם תמאס לכרות שבט בני הם אוכלסי ישראל וכמו שמואסת כל עץ הם אוכלסי העובדי כוכבים א״כ לא יהיה צורך כלל אל החרב ולמה א״כ נתחזקה:

בוחן. ענין חתק כמו אבן בוחן (ישעיה כח):

ומה. עניינו כמו ולמה וכן מה יתאונן אדם חי (איכה ג׳:ל״ט):

כי בחן, ר"ל למה אני מצוה שתספוק על ירך כי זה יהיה הבחינה כשתבחון ותנסה לספוק על ירך תמצא שם את החרב המשחתת, ותבחון שעל ירכם נמצא המשחית לא חרב של נבוכדנצר שהיא מבחוץ, ומה אם גם שבט מאסת לא יהיה, ר"ל וא"כ מה ירויחו גם אם לא יהיה שבט של נבוכדנצר שהיא שבט המואסת כל עץ, הלא לא השבט אכלה אותם רק החרב שתלו על ירכם, שהם משחיתים א"ע, אם בפועל ע"י ש"ד, אם ע"י עונותיהם שמחריבים את העיר: