יְחֶזְקֵאל כ״א · ט״ו

בְּדִיל לְמִקְטַל קְטוֹל אִשְׁתְּלִיפַת בְּדִיל לְמֶעְבַּד פּוּרְעֲנוּת אִשְׁתַּנִינַת עַל דְחָדִיאוּ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה וּבִנְיָמִין לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כַּד גְלוֹ עַל דִפְלָחוּ לְטַעֲוָתָא וְתָבוּ אִינוּן לְמִטְעֵי בָּתַר צַלְמֵי אָעַיָא:

למען טבוח וכו׳. החדוד היה למען תהי׳ חריפ׳ לטבוח בה והמריט׳ היתה למען יהיה לה ברק להבהיל האנשים:

או נשיש. או שמא תאמרו נשיש על החרב ההיא כי לא עלינו תבוא כ״א על אויבינו:

שבט בני. כאומר לא כן הוא אך דעו שהחרב תבוא לכרות שבט בני ר״ל אוכלסי ישראל והוא מקרא קצר:

מואסת כל עץ. עתה תמאס כל עץ ולא תכרות אותם ר״ל לא תלך עתה על העובדי כוכבים להכריתם ולפי שהמשיל את ירושלים ליער אמר לשון שבט וכינה גם העובדי כוכבים בשם עץ:

ברק. להט וזוהר כמו וברק חנית (נחום ג):

שבט. שרביט: