וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם שְׁמַע֙ אֵ֤ת אֲשֶׁר־אֲנִי֙ מְדַבֵּ֣ר אֵלֶ֔יךָ אַל־תְּהִי־מֶ֖רִי כְּבֵ֣ית הַמֶּ֑רִי פְּצֵ֣ה פִ֔יךָ וֶאֱכֹ֕ל אֵ֥ת אֲשֶׁר־אֲנִ֖י נֹתֵ֥ן אֵלֶֽיךָ׃

וְאַתְּ בַּר אָדָם קַבֵּל יַת דִי אֲנָא מְמַלֵיל עִמָךְ לָא תְהֵי סַרְבָן כְּעַמָא סַרְבָנָא אַרְכִין נַפְשָׁךְ וְקַבֵּיל יַת דִי אֲנָא יָהֵיב לְךְ:

אל תהי מרי. אל תהי מורד בדבר השליחות למאן ללכת להיות דומה כבית המרי:

פצה פיך. פתח פיך ואכול וכו׳ היא המגלה הנתונה לו ר״ל למוד הדברים וזכור אותם למען יהיו שגורים בפיך:

פצה. פתח כמו פציתי פי (שופטים יא):

ואתה בן אדם (ציוי ג') שמע את אשר אני מדבר אליך, שהוא עצמו ישמע לדבר ה' ולא ילמד ממעשי העם, ולא ימרה כבית המרי פצה פיך ואכל המליצה שישובו דברי ה' להיות אצלו קנין עצמי דבוק בנפשו כמו שישוב המזון להיות גוף עצם הניזון: