יְחֶזְקֵאל ט״ז · מ״ג

חֲלַף דְלָא אִידְכַּרְתְּ יַת יוֹמֵי דְמִלְקָדְמִין וַהֲוֵית מַרְגְזָא קֳדָמַי בְּכָל אִלֵין וְאַף אֲנָא פּוּרְעֲנוּת אוֹרְחָתִיךְ בְּרֵישׁ יְהָבֵית אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים לָא עֲבַדְתְּ לִיךְ עֵיצָה לְמֵיתַב מִן כָּל תּוֹעֲבָתָיִךְ:

ימי נעוריך. הטובה שעשיתי עמך בימי נעוריך:

ותרגזי לי. הכעסת אותי בכל אלה הדברים:

וגם אני. כמו שעשית אתם אעשה כן גם אני והנה גמול דרכך נתתי בראשך:

ולא עשית. אמר דרך תימה וכי לא עשית את הזמה ההיא נוסך על כל שאר התועבות שעשית:

ותרגזי. ענין כעס:

הוא. הוא כמו הנה וכן הא לכם זרע (בראשית מו):

הזמה. ענין גנות ורשע:

יען באר שהעונשים האלה אשר היו בחמה שפוכה היו על שלא זכרו טובות ה' שעשה עמהם בימי נעורים אשר בעבור זה התחייבו לשמור מצותיו ותורותיו, ותרגזי לי בכל אלה התועבות שהזכיר למעלה, וגם אני הא דרכך בראש נתתי שהעונשים שוזכרו מגיע לה כפי דין תורה, כי הרגיזה בכל אלה שעשו עבירות שהיו חייבי עליהם ארבע מיתות ב"ד (שחשב בפסוק מ' ומ"א), כי מה שעבדו ע"ז ועבודת המולך מגיע ע"ז עונש סקילה, ועל זנות א"א מגיע עונש חנק, ועל רציחת הבנים מגיע עונש סייף, וכן אחר שנדונו כעיר הנדחת הדין הוא שממונה אבד ואנשיה בסייף, אולם מיתת שריפה לא ימצא בבת ישראל שזנתה, רק על הבא על אשה ועל בתה, שזה נקרא זימה, כמ"ש זימה היא באש ישרפו אותו ואתהן (וכמ"ש הטעם לזה בחבורי התו"ה שם), עז"א ולא עשית את הזמה על כל תועבתיך, הלא גם את הזימה עשית, ומגיע לך גם עונש שריפה, ובאר הדבר איך עשתה את הזימה שהיא תועבת אשה ובתה, כי: