וַהֲנִחֹתִ֤י חֲמָתִי֙ בָּ֔ךְ וְסָ֥רָה קִנְאָתִ֖י מִמֵּ֑ךְ וְשָׁ֣קַטְתִּ֔י וְלֹ֥א אֶכְעַ֖ס עֽוֹד׃

וַאֲנִיחַ חֵמְתִי בִיךְ וְתַעְדֵי קִנְאָתִי מִנִיךְ וַאֲסִיף וְלָא יְהֵי רוּגְזִי עוֹד:

והניהותי. וכאשר אשלם הגמול תנוח חמתי אשר היתה בך ותסור כעסי ממך ואשקוט מן הכעס:

והניחותי. מלשון מנוחה ויאמר כן על השקטת הכעס וכן והנחותי חמתי (לקמן כא):

קנאתי. כעסי:

ושקטתי. ענין מנוחה:

והנחתי חמתי בך, החמה שהיה לי על העבר תנוח ע"י העונש שתקבלו, וסרה קנאתי ממך, מה שהיה לי קנאה על ע"ז שעבדת תסור כי יבטל יצרא דע"ז, ועי"ז ושקטתי ולא אכעס עוד כי לא יחטאו עוד: