לָכֵ֣ן דַּבֵּר־א֠וֹתָ֠ם וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם כֹּה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֡ל אֲשֶׁר֩ יַעֲלֶ֨ה אֶת־גִּלּוּלָ֜יו אֶל־לִבּ֗וֹ וּמִכְשׁ֤וֹל עֲוֺנוֹ֙ יָשִׂים֙ נֹ֣כַח פָּנָ֔יו וּבָ֖א אֶל־הַנָּבִ֑יא אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ (בה) [בָ֖א] בְּרֹ֥ב גִּלּוּלָֽיו׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
בְּכֵן אִתְנַבֵּי לְהוֹן וְתֵימַר לְהוֹן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים גְבַר גְבַר מִבֵּית יִשְׂרָאֵל דִי יַסֵיק פּוּלְחַן טַעֲוְתֵיהּ עַל לִבֵּיהּ וְתַקְלַת חוֹבֵיהּ יְשַׁוֵי לָקֳבֵיל אַפּוֹהִי וְיֵיתֵי לְוַת נְבִיָא אֲנָא יְיָ מִשְׁתְּאֵיל לֵיהּ בְּמֵימְרִי דְאָתֵי לְמִתְבַּע אוּלְפַן מַן קֳדָמַי אַף עַל גַב דְמִתְעָרֵב בִּסְגִי פּוּלְחַן טַעֲוָתֵיהּ:
דבר אותם. דבר עמהם:
ובא אל הנביא. לשאול ממנו דבר ה׳:
נעניתי לו. אקבל מענהו אשר לו להשיב עליו עם כי בא לשאול במחשבות רוב גלוליו:
נעניתי. ענין אמירה כמו ומה׳ מענה לשון (משלי ט״ז:א׳) ור״ל אקבל מענהו ודוגמתו ונעתר להם (ישעיהו י״ט:כ״ב) ופי׳ יקבל עתר תפלתם:
לכן דבר, איש איש וכו' אני ה' נעניתי לו, ר"ל הוא אינו בא אל הנביא לדרוש ולדעת האמת, רק רוצה לעשות מזה עסק וענין, כי בא ברב גלוליו אינו בא ע"ד לעזוב את גלוליו, בהפך ע"י רוב גלוליו בא אל הנביא להתוכח עמו ולהכחיש דבריו:
