בֶּן־אָדָ֗ם הָאֲנָשִׁ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ הֶעֱל֤וּ גִלּֽוּלֵיהֶם֙ עַל־לִבָּ֔ם וּמִכְשׁ֣וֹל עֲוֺנָ֔ם נָתְנ֖וּ נֹ֣כַח פְּנֵיהֶ֑ם הַאִדָּרֹ֥שׁ אִדָּרֵ֖שׁ לָהֶֽם׃ {ס}

בַּר אָדָם גַבְרַיָא הָאִלֵין אַסִיקוּ פּוּלְחַן טַעֲוַתְהוֹן עַל לִבְּהוֹן וְתַקְלַת חוֹבֵיהוֹן יְהָבוּ לָקֳבֵיל אַפֵּיהוֹן הֲאִשְׁתְּאִילָא יִשְׁתְּאַל בְּמֵימְרִי לְהוֹן:

העלו וגו׳. ר״ל מחשבות לבם לעבודת כוכבים ונגד פניהם נתנו מכשול עון העבודת כוכבים כאומר לא במחשבה לבד כי עושים גם בפועל:

האדרש. וכי מהראוי שאהיה נדרש להם למלא משאלותם בתמיה:

נוכח. נגד כמו לנוכח אשתו (בראשית כה):

האנשים האלה העלו גלוליהם על לבם ר"ל שעבודת האלילים אינו אצלם במעשה לבד כי הם מצויירים אצלם בציור הלב שמאמינים ודבוקים בם בכל לבבם, ומכשול עונם נתנו נכח פניהם, שגם בחטאים שחוטאים בפועל לא לבד שחוטאים כי גם נתנו נכח פניהם את המכשול שמכשיל אותם בחטא והמסבב אותו, עד שמשתדלים שימצא תמיד הסבה שמביאה אותם אל החטא, וכיון שדבוקים כ"כ בחטאים בין במחשבה בין במעשה האדרש אדרש להם, הלא אחר שהם מומרים לעברות בפועל וכופרים מצד מחשבת ע"ז לא יש תקוה עוד שישובו: