יַ֣עַן וּבְיַ֜עַן הִטְע֧וּ אֶת־עַמִּ֛י לֵאמֹ֥ר שָׁל֖וֹם וְאֵ֣ין שָׁל֑וֹם וְהוּא֙ בֹּ֣נֶה חַ֔יִץ וְהִנָּ֛ם טָחִ֥ים אֹת֖וֹ תָּפֵֽל׃

חֲלַף דְאִתְנַבִּיאוּ שְׁקַר וַחֲלַף דְאַטְעִיאוּ יַת עַמִי לְמֵימָר שְׁלָמָא וְלֵית שְׁלָם וְאִינוּן דָמָן לִדְבָנֵי מְחִיצָא וְשָׁעֵיָע לֵיהּ טִין פַּטִיר דְלָא תֲבָן:

יען וביען. הכפל לחזק ולומר בעבור זה העון לבד ראוים הם לגמול העונש הזה:

הטעו את עמי. היו מטעים אותם לאמר שלום יהיה לכם ובעבור זה אחזו בדרכם ולא עשו תשובה:

ואין שלום. ר״ל ובשקר הבטיחו השלום כי אין שלום מיועד להם:

והוא בונה חיץ. כ״א מהנביאים ההם היה בונה חיץ שהוא כותל לבנים גרועה וקלושה והיא הנבואה שהיו אומרים:

והנם. והנה הם טחים על הכותל טיח תפל שאינו מתוקן כהלכתו לייפות הכותל ולהחליקו ר״ל מייפים הנבואה במליצה נאותה ומזויפת להיות מקובל על הלב:

הטעו. מל׳ הטעאה ומתעה:

חיץ. הוא מל׳ מחיצה המוזכר בדרז״ל:

טחים. ענין מריחה לסתום הנקב וכן וטח את הבית (ויקרא י״ד:מ״ב):

תפל. כל דבר שאינו מתוקן כל צרכו קרוי תפל וכן היאכל תפל מבלי מלח (איוב ו׳:ו׳):

יען, עתה יודיע העונש ע"מ שהתעו את העם, וז"ש יען וביען ר"ל עונש תוך עונש, עונש כפול על פרי המעשה חוץ מן המעשה עצמו, יען שהתעו את עמי לאמר שלום, שהבטיחו אותם על שלומם הפנימי שדרכם טובה ועל שלום החיצון שלא יבוא עליהם האויב, ובזה חזקו ידיהם בל ישובו, ובאמת אין שלום, והוא בונה חיץ, מצייר שהעם בונה מחיצה של קנים חלושה, ונביאי השקר טחים את המחיצה הזאת בתפל, טיח עב המכביד על הקיר ובלתי מתקיים, והנמשל י"ל פנימי וחיצון, א. שהקיר רומז ע"מ שחזקו ובצרו חומת ירושלים מפני האויב וחשבו שלא יכול לכבשה ובאמת הוא חיץ חלש, והם בדבריהם טחים את הקיר שיתראה חזק ובאמת הוא טיח תפל המכביד על הקיר ולא יתקיים כמו שיבאר, וגם ירמוז בהקיר אל קיר הברזל ששם ה' בינו לבין העיר (כמ"ש למעלה סי' ד'), ור"ל שהם שמו חיץ ומחיצה בינם לבין אלהיהם, כמ"ש כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם ובאשר שדרך המחיצה של קנים שיש בה נקבים יכול עדיין להביט אליהם דרך הנקבים כמציץ מן החרכים, הם טחים אותו תפל, ר"ל גורמים שתסור ההשגחה מהם לגמרי ע"י שמשחיתים דרך העם: