וְהוֹתַרְתִּ֤י מֵהֶם֙ אַנְשֵׁ֣י מִסְפָּ֔ר מֵחֶ֖רֶב מֵרָעָ֣ב וּמִדָּ֑בֶר לְמַ֨עַן יְסַפְּר֜וּ אֶת־כׇּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיהֶ֗ם בַּגּוֹיִם֙ אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ שָׁ֔ם וְיָדְע֖וּ כִּי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃ {פ}

וְאַשְׁאַר מִנְהוֹן גַבְרִין דְמִנְיַן מֵחַרְבָּא מִכַּפְנָא וּמִמוֹתָא בְּדִיל דְיִשְׁתָּעוּן יַת כָּל תּוֹעֲבָתְהוֹן בְּעַמְמַיָא דְאִתְגְלִיאוּ לְתַמָן וְיֵדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ:

והותרתי. אשאיר מהם אנשים מעטים אשר יקל לספרם:

למען יספרו. הנשארים ההם:

אשר באו שם. בשבי הגולה:

וידעו. האומות ידעו שאני ה׳ נאמן לשלם גמול:

והותרתי, ב. שלכן אותיר מהם אנשי מספר גם מן הרשעים שגם בגלותם לא יכירו את ה' (כמו אלה שהלכו למצרים והקטירו שם למלכת השמים (ירמיהו מ״ד:י״ז)), למען יספרו את כל תועבותיהם בגוים ויראו גם הגוים ויכירו שהענשתי אותם בדין ובמשפט על תועבותם, וידעו כי אני ה' ועיני משוטטות בכל הארץ: