יְחֶזְקֵאל א׳ · כ׳

עַל אֲתַר דַהֲוֵי תַמָן רַעֲוָא לְמֵיזַל אָזְלִין לְתַמָן רַעֲוָא לְמֵיזַל וְגַלְגְלַיָא מִתְרְמִין לְקִבְלֵהֶן אֲרֵי כְּרוּחַ בִּרְיָתָא בְּגַלְגְלַיָא:

על אשר וגו׳. אל המקום אשר יהיה שם הרצון מהאל יתברך הרוכב בה ללכת ילכו החיות כי שמה גם הרצון מהחיות ללכת:

והאופנים. כאשר ינשאו החיות למעלה אז גם האופנים ינשאו לעומת החיות ובשוה להם:

כי רוח החיה. רצון כל חיה תקועה היא באופנים ולכן ילכו במקום שהמה הולכים:

לעומתם. ר״ל שוה להם וכן לעומת קלעי החצר (שמות ל״ח:י״ח):

החיה. ר״ל כל חיה או שאמר שם הכלל:

על אשר, בא לפרש הדברים שמ"ש שבלכת החיות ילכו האופנים, ר"ל שעל אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו, שאז ילכו אל הרוח הקבוע בטבע, כי שמה הרוח ללכת, כי שם כבר קבוע הרוח אשר הטביע בם יוצר בראשית מראש מקדם חק ולא יעבור, ונגד מ"ש ובהנשא החיות ינשאו האופנים, מפרש שהוא מפני כי רוח החיה באופנים, שרוח החיה היה בהם כנשמה לגוף, שלפעמים תרומם את הגוף מן חקיו הטבעיים אל הנהגה בחיריית כפי כח הממשלה אשר עלה עליו להניע את הגוף כפי רצונה הבוחר והמשכיל: