וַיִּקְרָא ט׳ · ט״ו

ויחטאהו. עָשָׂהוּ כְּמִשְׁפַּט חַטָּאת:

כראשון. כָּעֵגֶל שֶׁלּוֹ:

וְקָרֵב יָת קֻרְבַּן עַמָא וּנְסִב יָת צְפִירָא דְחַטָאתָא דִי לְעַמָא וְנָכְסֵהּ וְכַפֵּר בִּדְמֵהּ כְּקַדְמָאָה

ויקרב את קרבן העם. על המזבח:

ויחטאהו כראשון. הוא עגל החטאת:

וטעם ויחטאו. כפר בו החטאת:

וַיַּקְרֵב אֵת קָרְבַּן הָעָם. זוֹ הַקְרָבַת בְּחִינַת הָאוֹרוֹת הַנְּטוּעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל מִמְּקוֹר הָאוֹר, אֲשֶׁר נִשְׁתַּנּוּ בְּאֶמְצָעוּת הַחֵטְא וְלֹא יִהְיוּ בִּבְחִינַת הַנִּשְׁתְּוָן לְהִתְקָרֵב, כִּי הַשִּׁנּוּי בַּנֶּפֶשׁ יְחַיֵּב הַהַרְחָקָה, כִּי יֵעָשֶׂה שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, וּבְאֶמְצָעוּת הָעֲבוֹדָה שֶׁעָשָׂה אַהֲרֹן יַגִּיד הַכָּתוּב כִּי הִקְרִיב קָרְבַּן הָעָם, פֵּרוּשׁ, שֶׁהִקְרִיב כָּל הַרְחָקוֹתָם. וְהִנֵּה מֵהָרָאוּי הָיָה שֶׁיִּכְתֹּב פָּסוּק זֶה בְּסוֹף מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּן, וְטַעַם שֶׁהִתְחִיל בּוֹ, לוֹמַר שֶׁהַפְּעֻלָּה נַעֲשֵׂת בְּמַה שֶׁכִּוֵּן בַּמַּעֲשֶׂה קֹדֶם עֲשׂוֹהוּ, כִּי לֹא הַמַּעֲשֶׂה הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַכַּוָּנָה הַצְּרִיכָה בּוֹ, וְהוּא אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן בִּתְחִלַּת מַעֲשָׂיו, וְהָבֵן.

וְאֶרְמֹז לְךָ פְּרָט אֶחָד קָטָן שֶׁרָמַז הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ וַיַּקְרֵב אֶת הָעוֹלָה וַיַּעֲשֶׂה כַּמִּשְׁפָּט. כְּבָר רָמַזְתִּי לְךָ כִּי זִכְרוֹן הָעוֹלָה יִרְמֹז עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וּבְאֶמְצָעוּת הַרְחָקַת יִשְׂרָאֵל מֵהַיּוֹשֶׁר הֵם מוֹרִידִים הָעוֹלָה לְמַטָּה חָס וְשָׁלוֹם, וּבְאֶמְצָעוּת הִתְקָרְבוּתָם לֹא מִלְּבַד שֶׁלֹּא תְשֻׁלַּח בְּפִשְׁעָם אֶלָּא יוֹסִיפוּ לְהַעֲלוֹת עֲלִיָּה אַחַר עֲלִיָּה עַד שֶׁתַּעֲמֹד בְּגֶדֶר הַמִּשְׁפָּט כַּיָּדוּעַ לַמַּשְׂכִּיל, וְהוּא ״וַיַּעֲשֶׂה כַּמִּשְׁפָּט״. שָׁמַעְתִּי: