וַיִּקְרָא ט׳ · י״ב

וַיִּשְׁחַ֖ט אֶת־הָעֹלָ֑ה וַ֠יַּמְצִ֠אוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֤ן אֵלָיו֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַיִּזְרְקֵ֥הוּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

אהרן שוחט את העולה, ובני אהרן ממציאים אליו את הדם, והוא זורק אותו על המזבח מסביב. רש״י מבאר את המילה ״וימציאו״ שהיא לשון הושטה והזמנה, כלומר הבנים הושיטו והזמינו לו את הדם. אבן עזרא מוסיף ש״וימציאו״ מגזרת ״מצא״, שמצאו והביאו את הדם בשעת הצורך. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו. הפסוק פותח את עבודת קרבן העולה של אהרן: לאחר החטאת, שוחט אהרן את העולה וזורק את דמה על המזבח סביב, כדרך זריקת דם העולות. הבנים מסייעים לו בהגשת הדם, וכך נמשך סדר עבודת היום השמיני מן החטאת אל העולה.

מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור