וְאֶת־הַבָּשָׂ֖ר וְאֶת־הָע֑וֹר שָׂרַ֣ף בָּאֵ֔שׁ מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃

ואת הבשר ואת העור וגו'. לֹא מָצִינוּ חַטָּאת חִיצוֹנָה נִשְֹרֶפֶת אֶלָּא זוֹ וְשֶׁל מִלּוּאִים, וְכֻלָּן עַל פִּי הַדִּבּוּר:

וְיָת בִּשְׂרָא וְיָת מַשְׁכָא אוֹקִיד בְּנוּרָא מִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא

ואת הבשר ואת העור פרש״‎י לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו ושל מלואים, וא״‎ת הרי מצינו פר שני של לוים בפרשת בהעלותך ובעזרא צפירי חטאת י״‎ב הכל עולה לה׳‎ וביחזקאל פר חטאת לעתיד שכולם חטאות חיצונות ונשרפות אלא י״‎ל פר שני שבפרשת בהעלותך מלואים היה שכן מלאו ידי הלוים ליכנס בעבודה וגם אותן שבימי עזרא ופר חטאת של עתיד מלואים הם דאמר מר כשם שהקריבו בימי משה כן הקריבו בימי עזרא, וכן עתידין להקריב לעתיד לבא. ומה שפרש״‎י כאן ושל מלואים, לכולהו קאי לפר החטאת הנזכר בפ׳‎ תצוה ולפר שני של לוים הכתוב בפרשת בהעלותך ולשנים עשר צפירי חטאת דעבודת כוכבים שבימי עזרא ולפר חטאת של עתיד הכתוב ביחזקאל שכולן מלואים הן ובפרק קמא דהוריות מתרץ דהנהו דעזרא הוראת שעה היתה.

שרף באש כבר פי׳‎ הטעם בפרשת תצוה ובפר׳‎ צו.