רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11וישם על המצנפת. פְּתִילֵי תְכֵלֶת הַקְּבוּעִים בַּצִּיץ נָתַן עַל הַמִּצְנֶפֶת, נִמְצָא הַצִּיץ תָּלוּי בַּמִּצְנֶפֶת:
Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934
וַיִּקְרָא ח׳ · ט׳
וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַמִּצְנֶ֖פֶת עַל־רֹאשׁ֑וֹ וַיָּ֨שֶׂם עַֽל־הַמִּצְנֶ֜פֶת אֶל־מ֣וּל פָּנָ֗יו אֵ֣ת צִ֤יץ הַזָּהָב֙ נֵ֣זֶר הַקֹּ֔דֶשׁ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
משה שם את המצנפת על ראש אהרן, ועל המצנפת מול פניו את ציץ הזהב, נזר הקודש, כאשר ציווה ה׳. רש״י מבאר את אופן קביעת הציץ: פתילי תכלת הקבועים בציץ נתן על המצנפת, ונמצא שהציץ תלוי על המצנפת באמצעות הפתילים. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו. הפסוק חותם את סדר הלבשת בגדי הכהן הגדול בקביעת הציץ, שהוא נזר הקודש הנושא עליו את שם ה׳, על מצח אהרן. בכך הושלמה הלבשת שמונת בגדי הכהן הגדול, והכתוב מדגיש שהכל נעשה בדיוק כפי שציווה ה׳ את משה, בלא שינוי.
מבוסס על רש״י · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וְשַׁוִי יָת מִצְנַפְתָּא עַל רֵישֵׁיהּ וְשַׁוִי עַל מִצְנֶפְתָּא לָקֳבֵיל אַפּוֹהִי יָת צִיצָא דְדַהֲבָא כְּלִילָא דְקוּדְשָׁא כְּמָא דִי פַקִיד יְיָ יָת מֹשֶׁה
Onkelos Leviticus