וַיַּ֥ז מִמֶּ֛נּוּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וַיִּמְשַׁ֨ח אֶת־הַמִּזְבֵּ֜חַ וְאֶת־כׇּל־כֵּלָ֗יו וְאֶת־הַכִּיֹּ֛ר וְאֶת־כַּנּ֖וֹ לְקַדְּשָֽׁם׃

משה מזה מן השמן על המזבח שבע פעמים, ומושח את המזבח ואת כל כליו, את הכיור ואת כנו, לקדשם. רש״י מעיר בכנות שאינו יודע היכן נצטווה משה על ההזאות הללו של שבע הפעמים, שכן לא נזכר ציווי מפורש על כך בפרשיות הקודמות. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו. הפסוק מפרט את קידוש מזבח העולה וכליו על ידי הזאה ומשיחה בשמן, כחלק מהקדשת כל כלי המשכן. הערתו של רש״י מלמדת על יושרו של הפרשן, המודה שאין בידו מקור מפורש לפרט זה, אך המעשה עצמו נעשה על פי הדיבור ככל שאר מעשי המילואים.