וַיִּקְרָא ז׳ · ט׳

לכהן המקריב אתה וגו'. יָכוֹל לוֹ לְבַדּוֹ, תַּ"ל לכל בני אהרן תהיה, יָכוֹל לְכֻלָּן, תַּ"ל לכהן המקריב, הָא כֵּיצַד? לְבֵית אָב שֶׁל יוֹם שֶׁמַּקְרִיבִין אוֹתָהּ (שם):

וְכָל מִנְחָתָא דִי תִתְאֲפֵי בְּתַנוּרָא וְכָל דְתִתְעֲבֵד בְּרִדְתָּא וְעַל מַסְרֵיתָא לְכַהֲנָא דִמְקָרֵב יָתַהּ דִילֵהּ תְּהֵי

וכל נעשה. שם התאר לשון נקבה כמו אין אבן נראה כי לשון זכר ואשר היה נעשה ליום אחד:

וְכָל מִנְחָה וְגוֹ׳. אָמַר הַכָּתוּב זִכְרוֹן חָמֵשׁ מְנָחוֹת לְמַעֵט חֲמִשָּׁה דְּבָרִים: א׳, שֶׁלֹּא יַחְלְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן, פֵּרוּשׁ בֵּית אָב, זְבָחִים כְּנֶגֶד מְנָחוֹת, אֶלָּא כָּל אֶחָד יִטּוֹל חֶלְקוֹ בַּמִּנְחָה. ב׳, שֶׁלֹּא יַחְלְקוּ עוֹפוֹת כְּנֶגֶד מְנָחוֹת, הֲגַם שֶׁיֶּשְׁנָם בְּהַשְׁוָאָה בְּעִנְיָן אֶחָד, שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהָעוֹף בָּא בְּדַלּוּת וְהַמִּנְחָה קָמָה תַּחְתֵּיהֶם בְּדַלֵּי דַלּוּת. ג׳, שֶׁלֹּא יַחְלְקוּ עוֹפוֹת כְּנֶגֶד זְבָחִים, הֲגַם שֶׁשְּׁנֵיהֶם מִינֵי דָמִים. ד׳, שֶׁלֹּא יַחְלְקוּ מְנָחוֹת כְּנֶגֶד מְנָחוֹת, הֲגַם שֶׁהֵם מִינֵי קְמָחִים. ה׳, שֶׁלֹּא יַחְלְקוּ אֲפִלּוּ מַחֲבַת כְּנֶגֶד מַחֲבַת וּמַרְחֶשֶׁת כְּנֶגֶד מַרְחֶשֶׁת, הֲגַם שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם שָׁוִים.

וַהֲגַם שֶׁהַמִּעוּטִים הֵם מְנָחוֹת, דְּרָשׁוּם בְּ״אִם אֵינוֹ עִנְיָן״. אֶלָּא שֶׁרָאִיתִי לָרַמְבַּ״ם (הלכות מעשה קרבנות פרק י הלכה טו) שֶׁכָּתַב בְּאֹפֶן אַחֵר, כִּי מִמַּה שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין מְנָחוֹת הָאֲפוּיוֹת וּמִנְחַת הַסֹּלֶת, שֶׁהֲרֵי בָּאֲפוּיוֹת הוּא אוֹמֵר ״כָּל הַמִּנְחָה לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב״ וְגוֹ׳, וּבְמִנְחַת סֹלֶת הוּא אוֹמֵר ״וְכָל מִנְחָה לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן״ וְגוֹ׳, לוֹמַר לְךָ שֶׁאֲפִלּוּ מִנְחַת סֹלֶת שֶׁהָיָה עוֹלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁיְּחַלְּקוּהָ מִנְחָה כְּנֶגֶד מִנְחָה, לְצַד שֶׁאִם יְחַלְּקוּהָ בֵּינֵיהֶם מַגִּיעַ לָזֶה מְלֹא כַּפּוֹ וְכוּ׳ שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לֹא לָלוּשׁ וְלֹא לֶאֱפוֹת, אַף עַל פִּי כֵן לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן יְחַלְּקוּהָ בִּפְנֵי עַצְמָהּ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים אֵין חוֹלְקִין מִנְחָה כְּנֶגֶד מִנְחָה, עַד כָּאן. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר לִדְבָרָיו שֶׁהַלִּמּוּד הוּא מֵאָמְרוֹ ״לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן״ בְּמִנְחַת סֹלֶת, מִזֶּה אָנוּ לוֹמְדִים לְכָל הַמְּנָחוֹת, וּמִן הַבָּרַיְתָא אֵינוֹ נִשְׁמָע כֵּן.

וְעוֹד דִּקְדֵּק הָרַמְבָּ״ם בִּלְשׁוֹנוֹ שֶׁהַלִּמּוּד הוּא מִמַּה שֶׁחִלְּקָם הַכָּתוּב, מַשְׁמַע שֶׁאִם לֹא חִלְּקָם לֹא הָיִינוּ שׁוֹמְעִים זֶה, וְדְלָא כְּהַבָּרַיְתָא. וְאוּלַי כִּי סוֹבֵר רַמְבָּ״ם כִּי מִמַּה שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין מְנָחוֹת הָאֲפוּיוֹת וְכוּ׳, בָּזֶה גִּלָּה לָנוּ הַכָּתוּב כַּוָּנָתוֹ שֶׁבָּא לוֹמַר שֶׁלֹּא יַחְלְקוּ בֵּינֵיהֶם אַחַת כְּנֶגֶד אַחַת אֲפִלּוּ בְּמִנְחַת סֹלֶת, וּמִזֶּה לָמְדוּ לְכָל הַמְּנָחוֹת, כִּי בְּמַרְחֶשֶׁת וּמַחֲבַת לֹא הֻזְכַּר בָּהּ חִלּוּק לַכֹּל אֶלָּא שֶׁלֹּא יִטְּלוּהָ זוּלַת בֵּית אָב שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם, וּמִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלֹּא יִטְּלוּ מַחֲבַת כְּנֶגֶד מַרְחֶשֶׁת אִם לֹא הֻזְכַּר בָּהּ סֵדֶר חֲלֻקָּתָהּ אִם לְכֻלָּם יַחַד אִם לְאֶחָד מֵהֶם. וּמַה שֶׁלָּמְדוּ כָּל הַחֲמִשָּׁה פְּרָטִים מֵחֲמִשָּׁה מִעוּטִים אַסְמַכְתָּא הִיא, וּלְעוֹלָם עִקַּר לִמּוּדָם הוּא מִמַּה שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב.

וּמֵעַתָּה צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה פֵּרַט הַכָּתוּב כָּל הַמְּנָחוֹת, כֵּיוָן שֶׁלִּמּוּדֵנוּ הוּא מִמַּה שֶׁחִלֵּק, לֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא ״כָּל מִנְחָה לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב״ וְגוֹ׳ וְ״כָל מִנְחָה חֲרֵבָה לְכָל בְּנֵי״ וְגוֹ׳? וְאוּלַי שֶׁאַחַר שֶׁיָּרַד הַכָּתוּב לְפָרֵט מַאֲפֶה וַחֲרֵבָה, חָשׁ שֶׁיִּטְעֶה אָדָם לְחַלֵּק בֵּינֵיהֶם לְבֵין שְׁאָר מְנָחוֹת. גַּם מָצִינוּ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תורת כהנים; מנחות סג.) ״וְכָל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַת״ - שֶׁעַל שֵׁם כְּלֵיהֶן נִקְרְאוּ, וְנָפְקָא מִינָּהּ הָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי מַרְחֶשֶׁת״ - כְּלִי שָׁרֵת נָדַר. וְהוּא דָּבָר שֶׁנֶּחְלְקוּ בּוֹ (מנחות סג.) בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל. לָזֶה אָמַר הַכָּתוּב וְכָל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַת לְגַלּוֹת לְךָ שֶׁעַל שֵׁם כְּלֵיהֶן נִקְרְאוּ. וְאָמְרוֹ אֲשֶׁר תֵּאָפֶה בַּתַּנּוּר דָּרַשׁ גַּם כֵּן רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה שֶׁבָּאָה לִלְמֹד עַל עַצְמוֹ מֵהַסְּמִיכוּת שֶׁל ״כָּל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַת״ - מַה מַרְחֶשֶׁת וּמַחֲבַת הֵם שְׁנַיִם, גַּם מַאֲפֵה תַּנּוּר הֵם שְׁנַיִם, וְלֹא יָבִיא מֶחְצָה חַלּוֹת וּמֶחְצָה רְקִיקִין. וְגַם לְלַמֵּד עַל מַרְחֶשֶׁת וּמַחֲבַת בָּא לוֹמַר: מַה תַּנּוּר כְּלִי, גַּם מַחֲבַת וּמַרְחֶשֶׁת כְּלִי, כָּאָמוּר שָׁם בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים. וְנִשְׁאַר אוֹמֶר ״כָּל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָה״ - לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר שְׁנַיִם?

וְנִרְאֶה כִּי כַּוָּנַת רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה שֶׁלָּמַד כָּל מִנְחַת מַאֲפֶה שֶׁהוּא שְׁנֵי מִינֵי מְנָחוֹת, לֹא לְמָדָהּ אֶלָּא מִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב שְׁתֵּי פְּעָמִים ״כָּל״ אַחֲרֵי כֵן, וְהֵם שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְלָזֶה דִּיֵּק בִּלְשׁוֹנוֹ: תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְכָל מִנְחָה״ ״וְכָל נַעֲשָׂה״ וְגוֹ׳ ״וְכָל מִנְחָה בְּלוּלָה״ וְגוֹ׳, מַה כָּל וְכָל הָאֲמוּרִים לְמַטָּה שְׁנֵי מִינִים וְכוּ׳. וְלָזֶה אִם הָיָה אוֹמֵר הַכָּתוּב ״וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה״ לְבַד אוֹ ״כָּל מִנְחָה חֲרֵבָה״ לְבַד, אֵין מָקוֹם לִלְמֹד, וְיֵשׁ לְבַעַל הַדִּין לַחְלוֹק וְלוֹמַר: ״כָּל מִנְחָה חֲרֵבָה״ תּוֹכִיחַ, שֶׁאָמַר ״כָּל״ וְאֵין בָּהּ אֶלָּא מִין אֶחָד, אַף כָּל מַאֲפֵה תַּנּוּר מִין אֶחָד. לָזֶה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״כָּל״ הָאָמוּר בַּכָּתוּב.