וַיִּקְרָא ז׳ · י׳

וְכׇל־מִנְחָ֥ה בְלוּלָֽה־בַשֶּׁ֖מֶן וַחֲרֵבָ֑ה לְכׇל־בְּנֵ֧י אַהֲרֹ֛ן תִּהְיֶ֖ה אִ֥ישׁ כְּאָחִֽיו׃ {פ}

במילים פשוטות

הכתוב מבחין בין מנחה הבלולה בשמן למנחה חרבה, כלומר בלא שמן, וקובע שהמנחות החרבות מתחלקות לכל בני אהרן בשווה, איש כאחיו. רש״י מבאר ש״בלולה בשמן״ היא מנחת נדבה שאדם מביא מרצונו, ואילו ״חרבה״ היא מנחת חוטא ומנחת קנאות של סוטה, שאין נותנים בהן שמן. אבן עזרא מסכים ומפרש שהמנחה החרבה היא כמנחת חוטא, שהכתוב קראה במקום אחר מנחת ״היורד״ מנכסיו, וכן מנחת הקנאות. הפסוק חותם את דיני חלוקת המנחות בין הכהנים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

בלולה בשמן. זוֹ מִנְחַת נְדָבָה:

וחרבה. זוֹ מִנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן שֶׁמֶן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְכָל מִנְחָתָא דְפִילָא בִמְשַׁח וּדְלָא פִילָא לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן תְּהֵי גְבַר כַּאָחוֹהִי

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וחרבה. כמנחת היורד ומנחת הקנאות:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

וחרבה - מנחת חוטא ומנחת סוטה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

[בלולה בשמן וחרבה המנחה צריכה להיות בלולה בשמן, ואם לא, מספיק שתהיה חרבה].

מקור: ספריא · נחלת הכלל