הכהן מקטיר את החלב על המזבח, והחזה נשאר לאהרן ולבניו. רש״י מדייק מסדר הכתוב, שתחילה נאמר ״והקטיר הכהן את החלב״ ואחר כך ״והיה החזה לאהרן״, כדי ללמד שאין הבשר של השלמים נאכל בעוד שהאימורים עדיין למטה מן המזבח ולא הוקטרו. כלומר הקטרת החלב קודמת לאכילת החזה בידי הכהנים. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו. הפסוק קובע אפוא שני דברים: את הקטרת החלב על המזבח כחלק הגבוה, ואת נתינת החזה לכהנים כמתנה, וקושר ביניהם בסדר קדימה מחייב.
