הפסוק קובע שהכהן המחטא אותה יאכלנה, במקום קדוש תיאכל בחצר אוהל מועד. רש״י מבאר ש״המחטא אתה״ הוא העובד עבודותיה, שהיא נעשית חטאת על ידו, וש״המחטא אתה יאכלנה״ - הראוי לעבודה, ויצא טמא בשעת זריקת דמים שאינו חולק בבשר. אבן עזרא מבאר ש״המחטא״ טעמו הזורק דם, כאילו אמר המסיר חטא החוטא, ורבים פירשו ״המחטא״ מלשון רוחץ או מטהר. הפסוק מלמד שהכהן העוסק בעבודת החטאת זוכה לאוכלה, במקום קדוש בחצר המשכן. הזכות באכילה שמורה לכהן הראוי לעבודה בשעת זריקת הדם, וכהן טמא באותה שעה אינו חולק בבשר. בכך נקשרת זכות האכילה בכשירות הכהן לעבודה.
