וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

הפסוק פותח חטיבה חדשה: ה׳ מדבר אל משה לאמור, לפני פרשת תורת החטאת מצד הכהנים. זהו פסוק פתיחה קצר, שבו מוסר ה׳ למשה ציווי חדש. אונקלוס מתרגם ״וידבר ה׳ אל משה לאמור״ - ומליל ה׳ עם משה למימר. הדיבור החוזר לפני פרשה חדשה מציין שכל חטיבה נמסרה למשה בדיבור נפרד ומיוחד. הפסוק פותח את פירוט דיני החטאת מצד עבודת הכהנים - מקום שחיטתה, אכילתה וקדושתה. הפרדת הפרשה בפסוק דיבור עצמאי מלמדת על מעבר לעניין החטאת, לאחר שנתבארו תורת העולה ותורת המנחה. בכך ממשיך הכתוב לפרט את דיני הקרבנות מנקודת מבטם של הכהנים העובדים, ומכין את הציווי בעניין קדושת החטאת ואכילתה.