הפסוק קובע שכל מנחת כהן כליל תהיה, לא תיאכל. רש״י מבאר ש״כליל״ פירושו כולה שווה לגבוה, כלומר כולה עולה לה׳ ואין ממנה חלק לאדם. אבן עזרא מבאר ש״לא תאכל״ ככל המנחות, כי איך יאכל הכהן מנחתו או חטאתו, ומוסיף שמקום שחיטת כל חטאת בצפון. הפסוק קובע כלל: כל מנחה של כהן נשרפת כולה ואינה נאכלת. הטעם, לפי אבן עזרא, הוא שאין ראוי שהכהן ייהנה ממנחת עצמו, כשם שאינו אוכל מחטאתו. בכך נבדלות מנחות הכהנים ממנחות ישראל - במנחת ישראל הקומץ קרב והשאר נאכל לכהנים, אך במנחת כהן אין נהנה, והיא כולה כליל לה׳, שכן לא ייתכן שהמקריב יאכל את קרבנו שלו.
לא תאכל. ככל המנחות כי איך יאכל הכהן מנחתו או חטאתו. מקום שחיטת כל חטאת צפונה:
מקור: ספריא · נחלת הכלל
חזקוני
רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13
כליל תהיה. שאם יקמוץ ממנה כשלש אצבעות כמו משאר מנחות מה דורון יש בכך לפני הקב״ה ומה יפסיד אם יעשה מכל מאכליו מנחות ולא דמי לכל מנחות של ישראל שהרי הקומץ נקטר והשאר נאכל לכהנים שהם משרתיו של הקב״ה נמצא כולה דורון ואף לא דמי לחטאת ואשם של כהנים דהתם האימורין נקטרין והעור לאנשי משמר וכן הדין נותן שתהא נשרפת הואיל והיא מנחתו כמו שמצינו בשני פרים שלו שהקריב בח׳ ימי המלואים שנשרפו אע״פ שהיו חטאות חיצונות.