וַיִּקְרָא ו׳ · י״ד

עַֽל־מַחֲבַ֗ת בַּשֶּׁ֛מֶן תֵּעָשֶׂ֖ה מֻרְבֶּ֣כֶת תְּבִיאֶ֑נָּה תֻּפִינֵי֙ מִנְחַ֣ת פִּתִּ֔ים תַּקְרִ֥יב רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָֽה׃

במילים פשוטות

הפסוק מצווה על אופן הכנת המנחה: על מחבת בשמן תיעשה מורבכת, תופיני מנחת פיתים, תקריב לריח ניחוח לה׳. רש״י מבאר ש״מרבכת״ פירושה חלוטה ברותחין כל צורכה, ״תפיני״ - אפויה אפיות הרבה, אחר חליטתה אופה בתנור וחוזר ומטגנה במחבת, ״מנחת פתים״ מלמד שטעונה פתיתה. אבן עזרא מבאר ש״מרבכת״ אין לו אח, ויש אומרים רכה ויש אומרים במהרה, ומביא דעות בפירוש ״תפיני״, ולדעתו טעמו תיקון. הפסוק מלמד את אופן הכנת מנחת החביתין - בישול, אפייה וטיגון, ופתיתה לחתיכות - ומדגיש שהיא קרבה לריח ניחוח לה׳. ריבוי שלבי ההכנה מלמד על ייחודה של מנחה זו הנעשית באופנים אחדים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

מרבכת. חֲלוּטָה בְּרוֹתְחִין כָּל צָרְכָּהּ (שם):

תפיני. אֲפוּיָה אֲפִיּוֹת הַרְבֵּה - אַחַר חֲלִיטָתָהּ אוֹפָהּ בַּתַּנּוּר וְחוֹזֵר וּמְטַגְּנָהּ בַּמַּחֲבַת (מנחות נ'):

מנחת פתים. מְלַמֵּד שֶׁטְּעוּנָה פְּתִיתָה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

עַל מַסְרֵיתָא בִּמְשַׁח תִּתְעֲבֵד רְבִיכָא תַיְתִנַהּ תּוּפִינֵי מִנְחַת בִּצוּעִין תְּקָרֵב לְאִתְקַבָּלָא בְרַעֲוָא קֳדָם יְיָ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

מרבכת. אין לו אח ויש מי שאומרים רכה ויש מי שאומרים במהרה. ותי״ו תביאנה סימן לאהרן וכן תי״ו תקריב. ועל דעתי כי כן הוא תי״ו תפיני וטעמו תקון ואין ריע לו והקדמונים אמרו שהיא שתי מלות תאפה נא. ויאמר רבי יונה המדקדק שהוא על משקל דוכיפת וזה המשקל מעקל:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

מרבכת - לפי ענינו רכה בשמן לפי שהיה מאפה תנור צריך להרביכה בשמן.

תפיני - לשון אפייה, אלף חסירה. והרבה יש. לא יהל שם ערבי - לא יאהל. וימש חשך, כמו ויאמש.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

תעשה מרבכת אין לך רבוכה בתורה אלא זו ושל תודה ושל מלואים.

תפיני כמו אופה ואינו אופה כל צרכיה אלא בשול נא.

מקור: ספריא · נחלת הכלל