הפסוק מצווה על אופן הכנת המנחה: על מחבת בשמן תיעשה מורבכת, תופיני מנחת פיתים, תקריב לריח ניחוח לה׳. רש״י מבאר ש״מרבכת״ פירושה חלוטה ברותחין כל צורכה, ״תפיני״ - אפויה אפיות הרבה, אחר חליטתה אופה בתנור וחוזר ומטגנה במחבת, ״מנחת פתים״ מלמד שטעונה פתיתה. אבן עזרא מבאר ש״מרבכת״ אין לו אח, ויש אומרים רכה ויש אומרים במהרה, ומביא דעות בפירוש ״תפיני״, ולדעתו טעמו תיקון. הפסוק מלמד את אופן הכנת מנחת החביתין - בישול, אפייה וטיגון, ופתיתה לחתיכות - ומדגיש שהיא קרבה לריח ניחוח לה׳. ריבוי שלבי ההכנה מלמד על ייחודה של מנחה זו הנעשית באופנים אחדים.
מרבכת. אין לו אח ויש מי שאומרים רכה ויש מי שאומרים במהרה. ותי״ו תביאנה סימן לאהרן וכן תי״ו תקריב. ועל דעתי כי כן הוא תי״ו תפיני וטעמו תקון ואין ריע לו והקדמונים אמרו שהיא שתי מלות תאפה נא. ויאמר רבי יונה המדקדק שהוא על משקל דוכיפת וזה המשקל מעקל: